לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, שהוגשה כבקשה לביטול גזר דין ובמעמד הדיון נשמעו גם טענות לביטול פסק הדין.

אקדים ואודיע כי בשל תקלה טכנית, לא ניתנה החלטה בבקשה זו בזמן.

ולגופו, ולאחר עיון בבקשה ובתיק בית המשפט, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים גם בדיונים שהתקיימו לפניי, לא מצאתי כי נתקיימו התנאים לביטול פסק דין.

ולהלן הנימוקים:

עסקינן בפסק דין שניתן בהיעדר ביום 06.02.22, בגין עבירת נהיגה בשכרות (מכוח סירוב) מיום 30.12.18, וזאת לאחר ששחרתי את הסניגור הציבורי מהמשך ייצוג המבקש ושפטתי את המבקש, בהעדר התייצבותו.

סיבת אי התייצבות המבקש לדיון

אין חולקין בין הצדדים על כך שהמבקש ידע על מועד דיון ההוכחות וחובתו להתייצב לדיון, שבכל זאת בחר לא להתייצב (כפי שעולה מדברי הסניגור הציבורי בדיון גופו ביום 06.02.22 וכפי שעולה מדברי הסניגור בדיון בבקשה שהתקיים לפניי), ומכאן לא מתקיים התנאי הראשון לקבלת הבקשה לביטול פסק הדין. משכך, אין למבקש על מי להלין אלא על עצמו.

זה המקום לציין כי המבקש בחר לא להתייצב לדיון ההוכחות הראשון (24.10.21) בטענה כי נחשף לחולה קורונה והוא חולה, ללא כל תיעוד מתאים. וכן, בחר לא להתייצב לדיון התזכורת (21.12.21) שבמסגרתו ביקש הסניגור לשחרר אותו ואת הסניגוריה הציבורית מהמשך ייצוג, בקשה אליה לא נעניתי וקבעתי בשנית את ההליך להוכחות, הוא המועד בו נשפט המבקש בהעדר התייצבותו.

בעל דין שאינו מתייצב לדיון על דעתו הוא, מסתכן בכך שיוכרע וייגזר דינו בהיעדרו ובית המשפט לא יחזיר הגלגל לאחור. אין למבקש זכות קנויה לדחיית הדיון וכל דחייה משמעותה עיכוב שמיעת התיק בחודשים ארוכים ודחיקתו של תיק אחר הממתין לתורו.

עיוות דין

אין בכפירת המבקש וקביעת ההליך להוכחות וטענתו כי ברשותו ראיות פוזיטיביות לרבות סרטון כדי להקים עיוות דין.

לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט א. שיף ב ע"פ (חי) 2119/02 כהן עופר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)(14.04.02): "ברור כי הגדרת "עיוות דין" בסעיף 130(ח) אינה כוללת בחובה מקרים בהם ניהול משפט הוכחות לכשלעצמו עשוי להביא לזיכויו של המערער...אין זה סביר להניח, כי בכל מקרה שבו תיטען טענה, כי למערער הגנה טובה לגופו של עניין, תינתן לו תוך שימוש בטענה של "עיוות דין", הזכות לגרום לביטולו של פסק הדין המרשיע. פרשנות כזו משמעותה, כי אף שהמחוקק ראה נאשם כזה, כמודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, מאפשר לו בית המשפט באמצעות דיון מקיף בראיות, לחזור בו למעשה מהודאתו. פרשנות כזו היתה מסכלת את מטרת המחוקק, שכן משמעותה היא, כי כל מי שאפשר שיש לו הגנה טובה, יכול שלא להופיע לישיבות בית המשפט, ומאוחר יותר לאחר הרשעתו, יוכל לגרום לביטולו של פסק הדין המרשיע. "

אפנה גם לבע"פ 6920/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.09.07), קבעה כב' השופטת ע. ארבל: "המונח עיוות דין פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט הייתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין..."

גם אפנה לקביעת כבוד השופט שהם ב- רע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם : " לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו .., במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה".

מכאן, אין בכפירתו של המבקש בביצוע העבירה מיום 04.07.21 ובטענה כי המדובר בהליך לניהול כדי לסייע לו, ואף לא בעובדה שנקבע ההליך להוכחות.

אודת הטענה לקיומן של ראיות פוזיטיביות לרבות סרטון הרי, טענה זו לא הועלתה כלל במסגרת הבקשה בכתב לביטול גזר דין מיום 14.03.22 (להבדיל מבקשה לביטול פסק דין). ואף הטענה שנשמעה לפניי בדיון לפיה קיים סרטון, נטענה ללא כל תימוכין במסמכים או ראיות.

גם בהקשר העונש, אינני סבורה כי נגרם למבקש "עיוות דין". ענישה הכוללת פסילה בפועל למשך 24 חודשים, פסילה מותנית לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 2,000 ₪, אינה ענישה החורגת ממתחם הסבירות ביחס לעבירת השכרות, אף בהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש.

סוף דבר:

לפיכך ובמכלול הנסיבות, לא מצאתי כי נתקיימו התנאים לביטול פסק הדין ובכלל זה לא מצאתי כי יגרם למבקש עיוות דין באי ביטול פסק הדין.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית ופסק הדין יוותר על כנו.

זכות ערעור כחוק.

להעביר החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשפ"ד, 03 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.