1

לפני בקשה לביטול גזר הדין מיום 15.3.15 ולעיכוב ביצועו.

המדובר בתיק שנפתח בגין עבירה שנעברה ביום 7.11.14 והנאשם זומן במועד העבירה לדיון ביום 2.12.14.

ביום 1.12.14 הגיש הנאשם בקשה לדחיית מועד הדיון, לפנים משורת הדין, ובין השאר בשל קיום משא ומתן עם עו"ד ארז רופא לייצוגו. בית המשפט דחה הדיון ליום 15.3.15 9:00.

ביום 15.3.15, סמוך לשעה 10:00 התקבלה בבית המשפט בקשת עו"ד נג'ם נג'ם לדחיית מועד הדיון בה צויין כי הסניגור "רק אתמול קיבל הייצוג בתיק ולא עלה בידו לצלם או להגיע לדיון".

בקשה זו הוחזרה לסניגור על ידי מזכירות בית המשפט בשל העובדה שהוגשה שלא בהתאם לטופס הייעודי שבנהלי נשיאת בית המשפט העליון, ומשכך כלל לא הוצגה כבקשה בפני בית המשפט, ואף אינה מוצגת כעת כבקשה בתיק.

בסוף יום הדיונים נשפט הנאשם בהיעדרו ונגזר דינו.

ביום 23.3.15 הוגשה הבקשה דנא בה טען המבקש כי הינו כופר באשמה (סעיף 11 לבקשה) ומיד לאחר מכן בסעיפים 3 ו-4 לתצהירו ציין "ייאמר מיד בקול צלול וברור: אינני מקל ראש בעבירה שבה הורשעתי. 4. הנני אכן ראוי לעונש. אין חולק על-כך. ואולם, השאלה היא לעולם שאלה של מידה..."

עוד צויין בסעיף 10 לתצהיר: "מסיבות שאינם בשליטתי ו/או בידיעתי בקשת דחיית הדיון ועליה כל צירופיה - אישור מחלה שלי לא הגיעו לשולחנו של כבוד בית המשפט... " ולבקשה צורף אישור בדבר מחלת הנאשם אשר הודפס ביום 16.3.15 -יום אחרי הגשת הבקשה ושפיטת הנאשם. כיצד אם כן יכול היה להגיע לשולחנו של בית המשפט מסמך אשר טרם הודפס ?

2

נטען כי המבקש התייצב בפני עורך דינו יום לפני הדיון ( בעיצומה של מחלתו ) ואולם יפוי הכח אינו נושא כל תאריך.

מלבד זאת יש לתמוה מדוע לא ציין הסנגור, בבקשה שביקש להגיש, ביום הדיון, את מחלתו של המבקש, שהרי לדברי המבקש ,מחלה זו החלה כבר ביום הקודם.

ואולם העיקר הוא כדלקמן, בחינת התיק והתנהלות ההגנה מעלה כי הנאשם זומן כדין לדיון הראשון, והדיון נדחה למשך חודשיים לבקשתו. אין מקום לקבל המנעות מלהגיע לדיון לאחר שהנאשם וסנגורו עשו דין לעצמם , לא בדקו האם המסמך שהגישו התקבל כבקשה, ולא עקבו ולא המתינו להחלטת בית המשפט בנידון.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ה, 01 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.