1

הנאשם זכאי בדין.

נגד הנאשם נרשמה ביום 28.7.13 הודעת תשלום קנס המייחסת לו עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור בניגוד לתקנה 22 א לתקנות התעבורה. הנאשם כפר במיוחס לו.

במסגרת פרשת התביעה העיד עורך הדוח מר רביד דניסמן. עד התביעה עומת אם האפשרות כי לא היה יכול לראות בו זמנית את האור האדום ברמזור ואת הנאשם עובר את העבירה. לשאלה זו השיב העד: ת. אני לא זוכר אז אני לא יודע. יש 2 אפשרויות - או שראיתי במבט רחב את הרמזור ואת העבירה או שהסתכלתי וראיתי שהופך לאדום ואז אני רואה אותו עובר את הצומת. לא רשמתי מהאפשרויות האלה קרה בפועל..." [ ע' 3 ש' 13-15]. העד עם לא השיב באופן החלטי לשאלה אם במועד האכיפה היה עמו שוטר נוסף [ת. לא יודע, לא רשמתי." [ ע' 3 ש' 18-19].

לטעמי תשובותיו האמורות של העד פוגעות באפשרות הנאשם להתגונן כראוי מפני כתב האישום. בכל אחד מן התרחישים העובדתיים שהציג העד לצפייה בביצוע העבירה עשויות להיות נקודות תורפה שההגנה הייתה יכולה לתקוף בחקירה נגדית, אילו הייתה יודעת איזה תרחיש נבחר על ידי עד התביעה. העובדה שעד התביעה לא היה יכול להצביע על האופן המדויק בו צפה בביצוע העבירה מונעת מבית המשפט לבחון באופן ביקורתי את יכולתו של עד זה להצביע במדויק על ביצוע העבירה. היא גם מונעת מן הנאשם אפשרות להטיל ספק בדברים שקלט עד התביעה בחושיו שכן לא ברור מי מן התרחישים עליהם עמד עד התביעה אירעו בפועל.

2

העובדה שמתשובת עד התביעה עולה כי לא רשם שהיה עמו שוטר נוסף והיום אינו יכול לזכור אם היה שוטר נוסף עשויה גם היא לפגוע בהגנת הנאשם שכן "כלל הוא, לדעתי, שכל שוטר שהוא עד לעברה חייב לתעד אותה. תרצה התביעה - תצרף אותו כעד תביעה; לא תרצה - לא תצרף אותו. אך הוא חייב לרשום דוח, ולו דוח האומר שלא ראה דבר. העובדה ששני שוטרים עדים לביצוע עברה ורק אחד רושם דוח, לעולם יש בה פגיעה מהותית ביכולתו של נאשם להתגונן." (עפ"ת (ת"א) 43875-12-10 ירון שקופ נ' מדינת ישראל ( לא פורסם); והשווה לע"פ 5019/09 חליוא נ' מ"י ( לא פורסם) שם נקבע כי אי גביית הודעה מעד שניתן לקבל בנקל את עדותו והיכול לבסס את גרסת המאשימה או לחלופין להפריכה מהווה מחדל המצדיק זיכוי הנאשם).

לאור כל זאת, מצאתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מן המיוחס לו בכתב האישום.

המזכירות תשלח עותק הכרעת הדין לנאשם.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ד , 13 יולי 2014, במעמד התובעת.