1

 ע"י ב"כ עוה"ד גיל אלגום

הנאשם טען טענות מקדמיות כנגד כתב אישום שהוגש נגדו והמייחס לו נהיגה בדרך עירונית במהירות של 112 קמ"ש העולה על המהירות 80 קמ"ש המותרת בכביש, לפי סעיפים 149 (3), (8) ו- (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") הנוגעות לפגם או פסול בכתב האישום, התיישנות והגנה מן הצדק.

טענות הנאשם

1.      לגבי הפגם שנפל בכתב האישום, הטענה היא שבהזמנה למשפט שנשלחה לנאשם לא נכתב מקום ביצוע העבירה הנטענת - כביש בגין ליד ע.ת. 397/210 אלא רק בכתב האישום שהוגש לבית המשפט.

2.      לגבי התיישנות, טען הסנגור כי היות והעבירה בוצעה לטענת המדינה ביום 6.2.14, אמנם ההזמנה לדין הגיע לנאשם כבר ביום 19.2.14, בהתאם לחוק הקובע כי בדוחות מצלמה יש תקופת התיישנות של ארבעה חודשים (סעיף 239א(ב) לחסד"פ). ואולם משלא נכתב בהזמנה לדין מקום ביצוע העבירה הנטענת, לא ניתן לומר כי הנאשם קיבל הודעה המאפשרת לו להכין הגנתו לבית המשפט. רק ביום 23.6.14 בו נקבעה ההקראה נודע לראשונה לנאשם מה הוא מקום ביצוע העבירה, ובמועד זה חלפו 4 חודשים ו-4 ימים מיום ביצוע העבירה לכאורה.

2

3.      באשר לטענת הגנה מן הצדק - טען הסנגור כי היות ונפגעה הגנתו של הנאשם בשל העדר המיקום המדויק בו בוצעה העבירה, הצדק מחייב ביטול כתב האישום.

תגובת המאשימה

4.      ב"כ המאשימה התנגד לבקשה וטען כי לנאשם הודע על מועד ביצוע העבירה ביום 6.2.14 בשעת לילה 23:46 - שבועיים לאחר מכן, כך שבנקל יכול היה להתחקות אחר מעשיו באותו מועד. מה גם שבעת ההקראה כבר ידע הנאשם על מיקומו המדויק הנטען של ביצוע העבירה ולא נפגעה הגנתו כלל. משכך אין ממש בטענת ההתיישנות או טענת הגנה מן הצדק. עוד טען כי מקום ביצוע העבירה נשמט בטעות מההזמנה לדין ופגם זה תוקן במועד ההקראה.

דיון

5.      סעיף 225(א1) לחסד"פ קובע:

"היתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27א לפקודה האמורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בעניינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב אישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן:

(1)ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה, למעט רכב כאמור בפסקה (2).."

סעיף 85 לחסד"פ קובע: "כתב אישום יכיל -

(1)  שם בית המשפט שאליו הוא מוגש;

(2)  ציון מדינת ישראל כמאשים או שם הקובל ומענו;

(3)  שם הנאשם ומענו;

(4)  תיאור העובדות המהוות את העבירה בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם;

3

(5)  ציון הוראות החיקוק שלפיו מואשם הנאשם;

(6)  שמות עדי תביעה."

6.      שלוש העילות שהעלה הנאשם לביטול כתב האישום סובבות סביב הפגם שנפל בהזמנה לדין, שנשלחה לנאשם כעבור ימים ספורים לאחר מועד ביצוע העבירה. ושבה נשמט מקום ביצוע העבירה. יתר הפרטים - המועד המדויק, מס' הרכב וכן העתק הצילום הופיעו בהזמנה.

לטענת הנאשם נפגעה הגנתו משום שלא יכול היה לברר אודות מקום ביצוע העבירה.

איני מקבלת טענה זו. אמנם השמטת מקום ביצוע העבירה פוגעת ביכולת הנאשם לבדוק האם אכן מדובר בכביש עירוני או לא כפי שטען ב"כ הנאשם, אך שאלה זו ניתנת לבירור בכל מועד מאוחר שהוא, בכפוף לבדיקה שסיווג הכביש לא השתנה במועד שנודע לו על מקום ביצוע העבירה (דרך בגין בירושלים) לבין מועד ביצוע העבירה הנטענת. לא זו אף זו, בירור השאלה מי נהג ברכב באותו יום ושעה ניתן היה לבצע מיד עם קבלת ההזמנה לדין, במנותק מהשאלה היכן נסע אותו רכב וכאמור ההזמנה הגיעה לנאשם בזריזות מרבית - בתוך שבועיים מיום ביצוע העבירה הנטענת, כך שאותו פגם נטען לא חיבל בהגנתו של הנאשם.

לעניין אי ציון מקום ביצוע העבירה כטענה שאינה מקנה עילה לביטול כתב האישום ראה רע"ס (ב"ש) 59283-11-10 עיריית ערד נ' אביר רחל ואח' (מיום 2.2.12) המפנה לע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועמ"ש, שם נאמר כי טענה פרוצדוראלית לא תהווה חסם מפני הירידה לחקר האמת ואין הדיון הפלילי מהווה משחק אשקוקי (שחמט) בו מהלך מוטעה אחד קובע גורלו של משחק.

ניתן להקיש גם מסעיף 239א(ב)לחסד"פ הקובע כי זימון לחקירה עוצר התיישנות, על אף שבזימון לא מופיעים כל פרטי המקרה אותו עומדת המשטרה לחקור.

4

לסיכום

במקרה הנוכחי, הנאשם לא נותר באפלה, הפרטים המלאים של המקרה נמסרו לו בסמוך לקרות האירוע, תיקון כתב האישום בוצע לפני שהשיב הנאשם על האישום, מבלי שהוכח כי הגנתו של הנאשם נפגעה. להזכיר כי תיקון הפגם בכתב האישום , הוא ההליך המועדף על פני ביטול כתב האישום וזיכוי "טכני".

אשר על כן אני דוחה את כל טענותיו המקדמיות של הנאשם.

ביום 17/9/14 11:30 ישיב הנאשם לאישום.

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ד, 09 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.