לאחר שעניינתי בנימוקי הבקשה ותגובת המאשימה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע שני תנאים חלופיים לביטול פסק דין שניתן בהעדר:

(1) קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון;

(2) אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

עיון בבקשת המבקש מעלה כי אינו עומד בדרישות החוק לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדרו.

המבקש טוען כי לא זומן כדין ולא ידע אודות מועד הדיון; יחד עם זאת, עיון בתיק בית המשפט מעלה כי זימון לישיבה מיום 5.3.2024 נמסר לידי המבקש עוד ביום 17.11.2023. בנוסף, בניגוד לנטען על ידי המבקש, הרי שעל גבי אישור המסירה הסרוק בתיק בית המשפט, ישנה חתימת המקבל (המבקש), כן צוין מפורשות כי דבר הדואר נמסר לידי הנמען הרשום (המבקש).

על כן, דין טענת המבקש כי לא ידע אודות מועד הדיון להידחות.

בנסיבות, המבקש זומן כדין ולא הצביע על כל סיבה מוצדקת אשר מנעה ממנו להתייצב לדיון.

בנוסף, מלבד טענה כללית לפיה ייגרם למבקש עיוות דין אם יוותר פסק הדין על כנו, המבקש לא פירט מהי הגנתו, וכל שטען היה כי הוא יפרוס את הגנתו לאחר שבית המשפט יורה על ביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדרו; על כן לא ניתן לקבוע כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

פסק הדין יעמוד על כנו.

המבקש יפקיד את רישיון הנהיגה עד ליום 6.8.24 שעה 10.00.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"ד, 06 יוני 2024, בהעדר הצדדים.