בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו ידנית ע"י השוטר.

המבקש טען כי טעה ביחס למועד הדיון. המבקש לא מכחיש את ביצוע העבירה ולמעשה מבקש הוא לטעון לעונש מחדש לאחר שיעבור את מבחני הרישוי ככל שגזר דינו יבוטל.

מתגובת התביעה עולה כי ההזמנה לדיון ניתנה למבקש ישירות על ידי שוטר וממצלמת הגוף של השוטר עולה כי הוסברה למבקש חובת ההתייצבות לדיון וכן נמסר לו המועד והשעה של הדיון בכתב ובעל פה. בנסיבות אלה, סבורה המדינה כי אין כל הצדקה לאי התייצבות המבקש למשפטו ולא נגרם לו כל עיוות דין.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד.

לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

בית המשפט העליון קבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד אמנון סאלם הלכה ברורה ביחס לנטלים בהם צריך לעמוד מבקש בבקשה מסוג זה כדי שפסק דין אשר ניתן בהעדרו יבוטל.

בית המשפט העליון אף קבע כי דיון בנוכחות הצדדים בבקשה מסוג זה הוא החריג ולא הכלל.

חובה על המבקש להצביע על סיבה המצדיקה את אי התייצבותו לדיון ולחליפין להראות כי נגרם לו עיוות דין וזאת אגב הצבעה על נימוקים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

טעות במועד הדיון אינה מהווה נימוק המצדיק את ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם.

המבקש לא העלה טענות כבדות משקל שיש בהן כדי להוכיח כי נגרם לו עיוות דין כזה או אחר.

אין בענישה שנגזרה משום חריגה ממתחם העונש הרלוונטי לעבירה שבוצעה בנסיבותיה.

הבקשה אינה עומדת בתנאי המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

בנסיבות אלה, התנגדות המדינה מתקבלת והבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשפ"ד, 24 מאי 2024, בהעדר הצדדים.