החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו ידנית ע"י השוטר. המבקש טען כי במועד השימוע למתן צו פסילה מנהלית, לא קיבל בחזרה את ההזמנה לדיון ולכן לא התייצב לדיון.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד.

לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

איש לא מנע מהמבקש (גם אם לא לקח מקצין המשטרה את זימונו לדיון) לחזור ולבקש את ההזמנה או לחליפין לפנות למשטרת ישראל טלפונית ולברר עימם מה מועד הדיון. (למשטרה מוקד זמין לציבור בדיוק למטרה זו).

בית המשפט העליון קבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד אמנון סאלם הלכה ברורה ביחס לנטלים בהם צריך לעמוד מבקש בבקשה מסוג זה כדי שפסק דין אשר ניתן בהעדרו יבוטל.

בית המשפט העליון אף קבע כי דיון בנוכחות הצדדים בבקשה מסוג זה הוא החריג ולא הכלל.

חובה על המבקש להצביע על סיבה המצדיקה את אי התייצבותו לדיון ולחליפין להראות כי נגרם לו עיוות דין וזאת אגב הצבעה על נימוקים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

אין כל הצדקה לאי התייצבות המבקש למשפטו.

המבקש לא העלה כל נימוק ממשי המראה כי העבירה שיוחסה לו לא בוצעה על ידו, ולכן אין כל הצדקה לביטול הכרעת הדין.