החלטה

1. בפניי בקשה לחישוב תקופת פסילה בת 3 חודשים אשר הוטלה על המבקשת בגזר דין מיום 28.03.2023 שניתן בהיעדר התיצבותה לדין.

2. מבוקש להורות על תחילת מועד הפקדה ממועד הדיון והתאריך הנקוב הנו 28.03.2024 (מועד שגוי - שנה לאחר מועד הדיון).

3. נטען כי המבקשת לא הפקידה את רישיונה בשל הקושי היומיומי הכרוך בכך ובשל היותה מטופלת בילדים קטנים. לבקשה מצורף אישור על הפקדת רישיון מיום 23.07.2024 בבית משפט השלום בקריות.

4. לאחר ששקלתי את טענות המבקשת באתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות אף ללא קבלת עמדת המשיבה שכן מדובר בבקשה לחישוב תקופת פסילה. הכלל הוא שעל הנאשם/המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה שברשותו או תצהיר חלף הפקדה. בית המשפט אינו צד לחובה המוטלת על המשיב במקרה זה והיה עליו לפעול בהתאם להחלטה השיפוטית שניתנה.

5. נקבע בפסיקה כי הסמכות לדון בבקשה מעין זו נתונה לרשות הרישוי אשר נגד החלטתה ניתן להגיש עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים. כפי שצוין ברע"פ 3811/22 סטניסלב וילקובסקי נ' מדינת ישראל (09.06.2022): "הלכה פסוקה היא כי "הכתובת בכל מקרה של בקשה הנוגעת לפסילה של רישיון נהיגה היא רשות הרישוי. על החלטתה ניתן להשיג באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים" (ע"פ 7323/19 אבו שריפה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.02.2020))". בע"פ 7323/19 הנ"ל נקבע כי אין יסוד להבחנה בין בקשה ל"חישוב פסילה" לבין בקשה ל"הכרה בפסילה" שעניינה בהכרה בפסילה מבחינה מהותית הדורשת בירור עובדתי וראה לענין זה עפ"ג (חי') 71791-03-23 חדר אגבאריה נ' מדינת ישראל (כבוד הנשיא שפירא מיום 11.5.23).

6. אשר על כן הבקשה נדחית מחוסר סמכות עניינית.