החלטה

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש ביום 06.11.2024 בהעדר התייצבות, על יסוד הוכחת זימונו כדין. זימון ניתן בהחלטה שיפוטית מיום 11.03.2024 ע"ג בקשה לדחיית מועד הדיון שהוגשה מטעם ב"כ המבקש (להלן: "החלטת הזימון לדין").

2. כנגד המבקש ניתן ביום 12.06.2023 דו"ח מסוג 'הזמנה לדין' בגין עבירה של נהיגה כאשר תוקף רישיון הנהיגה פקע ביום 03.11.2020 בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה וכן נהיגה ללא ביטוח בתוקף.

3. בבקשה לביטול פסק הדין נטען כי למבקש נודע אודות פסק הדין שניתן בהיעדרו רק לאחר בירור שערך מיוזמתו במשרד הרישוי וכי לא קיבל כל הודעה על קיומו של הדיון על אף כי נתבקשו מספר דחיות. טענה זו אינה מתישבת עם הנתון לפיו ב"כ המבקש צפה בהחלטת הזימון לדין באתר נט המשפט ביום מתן ההחלטה (11.03.2024) וכי בהליך נתבקשה דחייה אחת בלבד (על פני מספר דחיות, כנטען) לה נעתר בית המשפט ומועד הדיון העוקב ניתן, כאמור, בהחלטה שיפוטית על גבי בקשה שהוגשה בהליך. עוד נטען כי המבקש ריפא את הפגם.

4. המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין, בטענה כי הנאשם זומן כדין, כי הענישה מתונה וכי אין למבקש להלין אלא על עצמו.

5. לאחר ששקלתי את טענות בצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6. על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

7. לעניין אי התייצבות לדין, הרי שאין בעמדת בא כח המבקש כדי לבסס תשתית עובדתית מצדקת לביטול פסק הדין. " ככלל, טענות בדבר בלבול או שכחה של מועד הדיון לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות, הגם שבמקרים המתאימים ניתן לטעון לקיומו של חשש לעיוות דין.. יש לתמוך במסמכים ואין לקבל טענות מעין אלה ללא תימוכין מספיקים." (רע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, פורסם ב'נבו') (ההדגשה שלי - ס.ד). הבקשה נעדרת תימוכין כנדרש.