החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש ביום 03.06.2024 בהעדר התייצבות, על יסוד הוכחת זימונו כדין (זימון לדין נמסר למבקש במעמד ביצוע האכיפה וחתום על ידו). כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה מיום 07.03.2024 של נהיגה ללא מלווה לילה, בהיותו נהג חדש צעיר, בניגוד לסעיף 12 א 1 (ד)(2) לפקודת התעבורה.

2. הבקשה מופנית בשני מישורים: באשר לאי התיצבות לדיון נטען כי בשל בלבול של אבי המבקש שסבר בטעות כי הדיון קבוע למועד אחר. באשר לחשש מעיוות דין נטען כי מדובר בטעות של משרד הרישוי; המבקש סיים את תקופת הליווי הלילי ואולם בטעות הונפק לו רישיון עם מגבלת ליווי לילה. נטען כי המבקש הצהיר במערכת המקוונת היעודית אודות סיום תקופת מלווה לילה. ב"כ המבקש הפנה לחישובי המאשימה מהם ניתן להיווכח כי תקופת מלווה הלילה נסתיימה.

3. עוד נטען כי המבקש נפסל מנהלית למשך 30 יום ותקופה זו לא נוכתה מתקופת הפסילה שהושתה עליו.

4. המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין, בהתבסס על זימונו כדין של המבקש וכי אין בטיעוני המבקש כדי להצביע על עיוות דין או פגם בחזקת המסירה כדין. לתגובה צורף תע"צ ממשרד הרישוי המעיד כי נכון למועד ביצוע העבירה - 07.03.2024 - רישיון המבקש חודש מיום 13.11.2022 עד ה - 13.11.2024 לדרגה Bוהנו בסטטוס נהג חדש המחוייב במלווה. כמו כן צורף "היתר נהיגה" בו רשום באופן ברור כי המבקש מחוייב במלווה לילה עד יום 13.03.2024.

5. לאחר ששקלתי את טענות בצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

6. מן ההיבט המהותי - על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).