החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש ביום 18.01.2024 בהעדר התייצבות, על יסוד הוכחת זימונו כדין. על המבקש נגזרו עונשי פסילה בפועל בת 6 חודשים, פסילה מותנית בת 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 1,500 ₪ (להלן: "פסק הדין").

2. כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה מיום 01.12.2023 של נהיגה ברכב בעוד תוקף רישיון הנהיגה שברשותו פקע לתקופה העולה על שנתיים (פקיעה מיום 17.03.2017) וכן נהיגה ללא ביטוח בתוקף.

3. בבקשה אשר הוגשה ביום 16.05.2024 נטען כי במועד הדיון היה עצור בהליך מ"י 36071-01-24 ועל כן לא יכול היה להתייצב לדיון.

4. המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין, בטענה כי הזימון נמסר למבקש במעמד ביצוע האכיפה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי של 4 חודשים ובחוסר תום לב. אין כל התיחסות למעצרו של המבקש במועד הדיון.

5. לאחר ששקלתי את טענות בצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל שכן על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

6. מעיון במערכת נט המשפט עולה כי אכן, היה המבקש עצור במסגרת מעצר ימים בהליך מ"י 36071-01-24 בין התאריכים 16.01.2024 - 21.01.2024 מועד בו שוחרר לחלופת מעצר. פשיטא כי במועד הדיון (18.01.2024) היה המבקש עצור ועל כן נמנעה התיצבותו. מן הראוי שהמשיבה הייתה בוחנת טענה זו ומתייחסת אליה בתגובתה שכן מעצרו של אדם בהליך אחר אכן מהווה סיבה לביטול פסק דין בהסכמה.

7. פסק הדין מיום 18.01.2024 - בטל.