החלטה

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 1.7.24.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון, בענייננו מועד הדיון נקבע בנוכחות הנאשם, והוא הוזהר בחובת התייצבותו;

אלא שלטענת הנאשם, עקב טעות ושגגה ברישום מועד הדיון, לא הופיע למשפטו במועד.

בעניין זה נפסק, כי שכחה, טעות או בלבול בכל הנוגע למועד הדיון אליו הוזמן נאשם, ואי רישום ביומן או טענה בדבר טעות ברישום מועד הדיון ביומן, אין בהם כשלעצמם משום סיבה מוצדקת לאי התייצבות (ראו רע"פ 8862/21 יוסף מסארוה נ' מדינת ישראל (נבו 29.12.2021); רע"פ 1446/14 אסדי ריאד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.03.2014); רע"פ 1644/12 זיאד מחאגנה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07.03.2012); עפ"ת (מחוזי חיפה) 26770-11-23 ג'ומעה נ' מדינת ישראל, 27.2.24 פסקה 14; עפ"ת (מחוזי חי') 18315-01-23 מוחמד אגבאריה נ' מדינת ישראל (נבו 29.03.2023) פסקה 12).

לפיכך, אין בטענה, לטעות ושגגה ברישום מועד הדיון, כדי להוות טעם מוצדק לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות. וראו גם עפ"ת (מחוזי חיפה) 2044-09-23 קורקוס נ' מדינת ישראל, 12.9.23, פסקה 8.

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שהמבקש לא הצביע על שיקולים הנתמכים בתשתית ראייתית כלשהי שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כנדרש על פי הפסיקה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין; ועל פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בעלמא בכדי להקים חשש לעיוות דין (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).