החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש ביום 10.03.2024 בהעדר התייצבות, על יסוד הוכחת זימונו כדין.

2. כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ביצוע עקיפה תוך גרם סיכון לרכב אחר, לפי סעיף 47 (ד) לפקודת התעבורה, מיום 25.07.2023. המבקש נדון לעונשי פסילה בפועל בת 3 חודשים, פסילה מותנית 1 חודש למשך 1 שנה וקנס כספי בסך 1,500 ₪.

3. לטענת המבקש לא קיבל זימון לדיון והחתימה המופיעה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו. המבקש הפנה לאישור מסירה נוסף המצוי וסרוק לתיק ונטען כי אף החתימה בו אינה חתימתו. בכך נטען כי קיים פגם בחזקת המסירה כדין.

4. המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין, בהתבסס על אישור המסירה המפורט לעיל וכי אין בטיעוני המבקש כדי להצביע על עיוות דין או פגם בחזקת המסירה כדין.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

6. מן ההיבט המהותי - על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

7. מעיון באישורי המסירה הסרוקים לנט המשפט אכן עולה תהייה באשר לחתימות השונות בהן על אף כי המסירה הינה "לידי הנמען הרשום". סבורני כי די בכך לסתירת חזקת המסירה כדין.