החלטה

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 21.4.24.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה ובצרופותיהן.

היה מקום לדחות את הבקשה על הסף מן הטעם שהוגשה באיחור ניכר. המועד להגשת הבקשה הינו בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי 30 ימים מיום קבלת גזר הדין; ובענייננו, בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה על פיו פסק הדין בהיעדר הומצא למבקש ביום 11.5.24; כך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה למעלה מ-8 חודשים ממועד הידיעה אודות פסק הדין, - שיהוי שלא הוסבר ושיש בו כדי לבסס דחייתה של הבקשה (עפ"ת (מחוזי מרכז) 22350-03-22 חאלד אבו סמור נ' מדינת ישראל (נבו 12.05.2022).

מעבר לדרוש, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון, ברי כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שהמבקש קיבל את ההזמנה לדיון

במועד ביצוע העבירה; והטענה, שהמבקש אינו דובר עברית והשוטרת שעצרה אותו לא הסבירה לו את מועד וחובת ההתייצבות למשפט בשפה פשוטה ו/או בערבית, אין בה די כדי להצדיק את אי ההתייצבות לדיון; וככל שאכן כך הדברים, היה על המבקש לברר העניין בסמוך ולאחר מועד קבלת הדו"ח, ואי ההתייצבות נבעה ממחדלו שלו.

לפיכך, המבקש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל על כתפיו, וניתן היה לדון אותו בהיעדרו.