החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות בידי כב' השופטת פרסון כמפורט בהחלטתי מיום 6.6 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשם היה מיוצג בהליך, הגיש בקשת דחייה לדיונים באמצעות באת-כוחו, ולבסוף לא התייצב לדיון בחודש אפריל שאז ניתן כנגדו פסק הדין דנן.

טענת הנאשם כי באת-כוחו לא עדכנה אותו בדבר הדיונים אינה יכולה להתקבל כשלעצמה כמצדיקה ביטול פסק הדין. בעניין זה החלטות רבות מספור ולדוגמא ע"פ 1149/07 טמצין נ' מדינת ישראל, עפ"ת 22997-05-14 אבו כוש נ' מדינת ישראל, ע"פ 70050/09 חרובי נ' מדינת ישראל ועוד החלטות רבות אחרות.

בנסיבות אלה, היה מקום לשקול ביטול פסק הדין לו היה מראה הנאשם כי שפיטתו בהיעדר התייצבות גרמה לו לעיוות דין, אך הוא לא עשה כן. לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה ברכב לגביו ניתנה הודעת איסור שימוש של בוחן, רכב שלא רשיון תקף ורכב שהשימוש בו נאסר על ידי קצין - עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודה.

שתי העבירות הראשנות שלעיל הן עבירות של אחריות קפידה והעבירה הנוספת של נהיגה ברכב שהשימוש בו נאסר בידי קצין היא עבירה חמורה השקולה לנהיגה בזמן פסילה, ואם היה הנאשם מורשע בה לאחר ניהול משפט היה צפוי לעונש חמור בהרבה מזה שהושת עליו, ואשר אינו עולה על העונש המינימלי שנקבע לעבירה של נהיגה ברכב לגביו ניתנה הודעת איסור שימוש בידי בוחן תנועה.