החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשמת.

לאחר עיון במסמכי התיק ובבקשה ושקילת הדברים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות; אף מבלי לבקש את תגובת המאשימה.

כאמור בבקשה, ב"כ הנאשמת אינו מכחיש את העובדה שהנאשמת זומנה כדין לדיון (והדבר אף תואם את אישור המסירה הסרוק בתיק), אלא טוען ל"עומס בלבול וטעות אנוש מזכירותית".

כידוע, שגגה אשר גרמה לאי התייצבות "אינה מהווה "סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" לדיון, ואינה מצדיקה ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם" [רע"פ 1446-14 ריאד אסדי (פורסם בנבו) ור' רע"פ 9109/17 מקסים סדובוי (פורסם בנבו)].

הדבר נכון גם לגבי שגגה של עורך דין שהרי כבר נפסק כי "דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו" (רע"פ 9142/01 איטליא (פורסם בנבו)).

משכך, לא היה טעם מוצדק לאי התייצבותה של הנאשמת, או מי מטעמה לדיון.

באשר לטענה השניה בדבר חשש לעיוות דין, הנאשמת לא פירטה בבקשתה את נימוקי הגנתה הנטענת וכידוע "משנמנע המבקש מלפרט בפני בית המשפט לתעבורה את הנימוקים התומכים בטענתו כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, אין לקבל את טענתו הכללית כי הוא לא זכה לקבל את יומו בבית המשפט" (רע"פ 9019/17 מקסים סדובוי הנ"ל).

לאור כל האמור לעיל, היות שמצאתי שלא היה טעם מוצדק לאי התייצבותה של הנאשמת, או מי מטעמה, ובהיעדר חשש לעיוות דין, אני דוחה את הבקשה; ופסק הדין יוותר על כנו.