החלטה

הנאשמת עתרה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 6.6 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשמת הייתה מיוצגת בהליך זה בידי עו"ד מטעמה, אשר התייצב לדיון בחודש יוני 20', אך לא התייצב בהמשך, ולפיכך ביום 30.1.22, הורשעה הנאשמת ונדונה בהחלטת כב' השופטת פרסון.

הנאשמת טוענת לנתק בינה ובין סנגורה כך שלא ידעה על תוצאת ההליך עד שהוטל עיקול על חשבונה עקב הקנס.

תקלה בתקשורת בין נאשם וסנגורו אינה עילה מוצדקת לביטול פסק הדין, ואף אם אקבל שהטענה נכונה, אין לקבל כי במשך כארבע שנים, מאז הדיון בחודש יוני 20' ועד היום לא פעלה הנאשמת לברר מה עלה בגורל ההליך, בין באמצעות הסנגור, בין במזכירות בית המשפט ובין בכל דרך אחרת.

די בך כדי להביא לדחיית הבקשה, אולם הנאשמת אף אינה מקימה חשש ממשי לעיוות דין.

לגופו של עניין טוענת הנאשמת כי היא "כופרת" וכי יש לה סיכוי גבוה לזכות במשפט. אין מדובר בטענת הגנה העומדת בדרישות שקבעה הפסיקה להקמת חשש לעיוות דין אשר יצדיק ביטול פסק דין גם במקרה של התרשלות הנאשמם באי התייצבות.