החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרה של הנאשמת.

הנאשמת טוענת שלא ידעה על הדו"ח והחתימה על אישור המסירה אינה חתימתה. עוד טוענת הנאשמת כי יכול להיות שמישהו אחר מבני משפחתה נהג ברכב.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומציינת כי הנאשמת לא סתרה את חזקת המסירה ולא העלתה חשש לעיוות דין.

לאחר עיון ושקילה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הנאשמת טוענת כי אין זו חתימתה על גבי אישור המסירה, אך לא עובדה זו אינה נזכרת בתצהירה באופן ספציפי, על אף שטענות אחרות כן. בנוסף, הנאשמת לא ערכה כל בירור ברשות הדואר ו/או הגישה תלונה במשטרה שתגבה את טענתה. זאת ועוד, על גבי אישור מסירה רשומה כתובת ה המעודכנת של הנאשמת (והיא אינה טוענת אחרת), כך שגם חזקת המסירה לא נסתרה.

בנוסף, עיון בחומר הסרוק בתיק מלמד כי לאחר פסק הדין ביום 10.11.24 נמסר גזר הדין לידי המבקשת, באותה כתובת והחתימה על גבי אישור המסירה היא אותה חתימה מההזמנה לדיון. מאחר והבקשה דנן נערכה יומיים לאחר מכן, המסקנה הברורה היא כי הנאשמת קיבלה את גזר הדין כאמור ובעקבותיו הגישה הבקשה דנן; ואם קיבלה את גזר הדין על סמך אותה חתימה, הרי שגם זומנה כדין. למותר לציין, בעניין זה, כי נודע על גזר הדין לפני יומיים, לאחר שנשלח להוריה שגרים ברמלה (סעיף 2 לבקשה). למעשה, גם אם אצא מנקודת הנחה שלא הנאשמת חתמה על אישור המסירה אלא מישהו ממשפחתה חתם בשמה, עדיין אין בכך כדי לסתור את חזקת המסירה ואת חובתה של הנאשמת להתייצב לדיון.

לאור האמור, לא מצאתי כי קיימת הצדקה להיעדרותה של הנאשמת מן הדיון.