החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 30.10 והמאשימה התנגדה לבקשה. לאחר ששקלתי את הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

צודקת המאשימה וההלכה היא כי טעות של עורך הדין אינה מצדיקה כשלעצמה ביטול פסק הדין. ראו לדוגמא דברי בית המשפט העליון בע"פ 5377/03 וג'די ג'מאל, רע"פ 1381/07 דיניאן דכה, רע"פ 9593/07 אלון זולפין ורבים אחרים.

בנסיבות אלה, מוצדק לבטל את פסק הדין רק לו היה מגלה הנאשם חשש ממשי לעיוות דין, אך בקשתו אינה מגלה עילה כזו. הנאשם לא צירף כלל תצהיר לבקשתו, לא העלה טענה כלשהי וכל התמקדותו בבקשה היא בעובדה כי נדון שלא בנוכחות וכי שילם שכר לעורך דינו.

אין המדובר בטענות כנגד העבירה, ואין מדובר בטענות המגלות חשש לעיוות דין, וזאת כאשר העונש שנגזר על הנאשם הוא של פסילה מותנית וקנס שאינו עולה בהרבה על הקנס הקבוע בברירת המשפט למהירות נמוכה יותר של עד 40 קמ"ש מעל למותר.

במקרה דנן הורשע הנאשם בנהיגה במהירות של 48 קמ"ש מעל למותר בדרך עירונית, ולמרות עמדת המאשימה לפסילה בפועל, הוטל עליו כאמור עונש של פסילה מותנית בלבד לצד קנס מתון, עונש שבוואדי אינו חמור עד כדי סיווגו כעיוות דין.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ופסק הדין נשאר על כנו.

ניתנה היום, ט' חשוון תשפ"ה, 10 נובמבר 2024.