החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של הנאשם.

עיון בחומר הנמצא בתיק מלמד כי אישור המסירה אליו מפנה הנאשם בבקשתו (בסעיף 7 והלאה), הינו משנת 21 (על פי חותמת הדואר המצוינת עליו באדום), ולכן ברור כי המדובר בהודעה על ביצוע העבירה ולא בהזמנה לדיון. משמע, הנאשם קיבל הודעה על העבירה במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק.

בנוסף, בתיק קיים אישור מסירה סרוק, של ההזמנה לדיון שהתקיים, מחודש יולי 23 ולכן מדובר בדבר דואר שנשלח לכתובתו הרשומה של הנאשם, טרם החלפת הכתובת. אישור המסירה נמסר לכאורה לידי הנמען ובהיעדר כל התייחסות אליו, אין באמור בבקשה כדי לסתור אותו.

יתירה מכך, הנאשם מציין במפורש כי אישור המסירה מחודש פברואר 24, נמסר בכתובתו הנכונה של המבקש, אך לטענתו לא עולה ממנו האם המבקש קיבל את גזר הדין לידיו. מאחר ומדובר באישור מסירה של ההודעה על פסילת רישיון הנהיגה (משמע של גזר הדין, ביחד עם הודעת מזכירות בית המשפט), מתקיימת חזקה כי הנאשם קיבל לידיו את גזר הדין וההודעה על הפסילה והנטל לסתור אותה נופל על כתפיו. הנאשם לא עשה כדי לסתור החזקה, לא טען במפורש כי לא קיבל לידיו את גזר הדין וממילא לא צירף לבקשתו תצהיר לאימות העובדות.

בהינתן האמור, אין מנוס מהקביעה כי הנאשם ידע על גזר הדין כבר בחודש פברואר 24 ולכן הגשת הבקשה בחודש ספטמבר לוקה בשיהוי ניכר וחורגת מסד הזמנים הקבוע בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי; עובדה המהווה לבדה עילה לדחיית הבקשה.

בנוסף, הנאשם לא מעלה כל טענת הגנה ממשית. כידוע טענת אחר נהג ברכב אינה מצדיקה בקשות כגון דא (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם (25.3.18)), לא כל שכן כאשר הנאשם כלל לא מצביע על הנהג הנטען ומעלה הטענה רק כאפשרות (סעיף 14 לבקשה); כך שלא מתקיים חשש לעיוות דין.