החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 8.7 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

ראשית, לא אוכל לקבל הסברו של הנאשם לאי התייצבות לדיון בעבודה כי שהה בחו"ל במועד הדיון.

לנאשם הומצא זימון כדין כשלושה חודשים לפני מועד הדיון והיה עליו להיערך בהתאם, להגיש בקשת דחייה או למנות עו"ד שיופיע בשמו, אך אין הוא רשאי להיעדר מהדיון עקב נסיעה לחו"ל. מקל וחומר שהנאשם לא היה רשאי להוסיף ולהתעלם מהדיון גם לאחר שחזר לישראל לא בירר את תוצאותיו ולא הגיש בקשה זו אלא חודשים ארוכים לאחר פסק הדין.

לגופו של עניין טוען הנאשם כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי, אך טענתו רחוקה מלבסס חשש אמיתי של עיוות דין. ראשית טען הנאשם כי אחד העובדים הוא שנהג ברכב, ובהמשך הגיש תצהירה של גב' שריפה אבו סויס, המאשר כי היא זו שנהגה בו במועד הרלוונטי.

אין בתצהיר כל הסבר כיצד יודעת לומר הגב' אבו סויס כיום, שלוש שנים לאחר מועד העבידה כי דווקא היא שנהג ברכב באותו מועד, וכבר נקבע לא אחת כי בהקשר זה אין לקבל "תצהירים ריקים" (ע"פ 5242/08 אבו קטן).

אף טענת הנאשם כי לא ידע ע הדוח עד הגשת האישום אינה יכולה להתקבל מקום שבתיק גם אישור בדבר המצאת הודעה על הדוח עוד בחודש דצמבר 21', סמוך לאחר העבירה.