החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

לציין כי הבקשה מתייחסת לפסק דין שניתן ביום 18.09.24 אם כי בפועל פסק הדין בהעדר ניתן ביום 01.06.22 ובדיון מיום 18.09.24 הוריתי על מחיקת הבקשה לביטול פסק הדין והותרת פסק הדין עומד על כנו.

לפנים משורת הדין, החלטתי לדון בבקשה לביטול פסק הדין לגופה, על אף החלטתי למחיקה.

לאחר אחר עיון בבקשה, בתגובת המאשימה ובתיק בית המשפט, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לא מצאתי כי נתקיימו התנאים לביטול פסק דין, והכל כדלקמן:

1. ביום 01.06.22 ניתן פסק דין בהעדר התייצבות בגין עבירת מהירות כאשר הוטל על המבקש קנס בסך של 1,500 ש"ח. ביום 10.08.22 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, בקשה שכללה בין היתר תצהיר המבקש שאומת ע"י עו"ד מ. זועבי. בית המשפט בהחלטתו מיום 26.08.22 הורה על עיכוב ביצוע מחשש לעיוות דין וקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים. בדיון מיום 10.01.23 התייצב המבקש יחד עם הסניגור עו"ד מ. זועבי וב"כ המבקש עתר לדחייה לצורך צילום חומר חקירה וצירוף תיקים. הדיון נדחה ע"י בית המשפט פעמיים; פעם אחת מאילוצי בית משפט (ביום 25.05.23) ופעם נוספת בשל המצב הבטחוני (09.11.23), כאשר נקבע ליום 18.09.24. הסניגור צפה בהחלטה על מועד הדיון. ערה אני כי ייפוי הכוח הוגש רק ביום 06.11.24 אם כי הסניגור מייצג לכל הפחות מיום 10.01.23 כאשר התייצב לדיון יחד עם המבקש ועתר לדחייה לצורך צילום חומר חקירה וצירוף תיקים, ומכאן חובתו לעקוב אחר ההליך ומועד הדיון. והכל, בהתעלם מאישור המסירה הקיים בתיק לפיו המבקש סירב לקבל את ההזמנה לדיון. על כן, טענת המבקש כי לא ידע על מועד הדיון נדחית.

2. בנוסף, אין בכפירת המבקש, טענתו כי הוא לא נהג וכי יעלה טענות נוספות בדיון, כדי לבסס חשש לעיוות דין.