החלטה

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה שמתנגדת לה, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית מהטעמים שלהלן:

א. מאישור המסירה של הזימון לדיון ליום 14.4.24 עולה כי זה חזר כ"בהעדר הנמען נמסר למי שגר עמו ונראה שמלאו לו 18 שנים", חתום על ידי המקבל והדוור מיום 22.10.23. בנסיבות אלה בוצעה מסירה כדין של הזימון לדיון. טענת המבקש כי לא ידע על הדיון דינה להידחות. המבקש לא הוכיח כי כתובת אחרת שלו הייתה רשומה במרשם האוכלוסין או בתעודת הזהות שלו. לפיכך, משלא התייצב המבקש לדיון נשפט בהעדרו כדין.

ב. אשר לעיוות הדין, המבקש טוען כי הודעת אי השימוש ברכב ניתנה בשל ליקוי שאינו מופיע ברשימת הליקויים המצדיקים הורדת רכב מהכביש ומפנה בעניין זה לתקנה 27א(7). כלל לא ברור לאיזו תקנה מפנה המבקש כך שלא ניתן להידרש לטענתו זו. כעולה מהודעת אי השימוש ברכב, שצרפה המשיבה (ת/1), נבדק הרכב ביום 29.6.23 על ידי בוחן תנועה ונמצאו בו הליקויים הבאים: "בלחיצה על דוושת הגז במצב סטטי נשמעים רעשים חזקים, בבדיקה נמצא כי יש חור בממיר קדמי". כתב האישום מייחס למבקש עבירה מיום 3.7.23 של נהיגה ברכב שעליו נמסרה הודעת אי שימוש על ידי בוחן בניגוד לתנאים שפורטו בהודעה.

תקנה 308(ד) קובעת כי רשאי בוחן תנועה למסור לנוהג או למי שמחזיק ברכב הודעת איסור שימוש אם סבר כי רכב שניתן לו רישיון רכב עלול לסכן התנועה ועל הבוחן לפרט הפגמים בהודעה. בנסיבות האמורות, לא הוכח קיומו של עיוות דין.

ג. אשר לעונש, גם כאן לא הוכח קיומו של עיוות דין. המבקש הורשע בעבירה של נהיגה ברכב שעליו נמסרה הודעת אי שימוש על ידי בוחן בניגוד לתנאים שפורטו בהודעה בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה ונדון לפסילה של 3 חודשים, פסילה מותנית של 3 חודשים למשך שנתיים וקנס בסך 1,200 ₪. בצידה של העבירה שמיוחסת למבקש פסילת מינימום של 3 חודשים. המשיבה ציינה בדיון כי המבקש נוהג משנת 2020 ולחובתו 6 הרשעות. הענישה מידתית וסבירה.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.