החלטה

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה שמתנגדת לה, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית מהטעמים הבאים:

א. מאישור המסירה של הזימון לדיון ליום 14.4.24 עולה כי חזר כנמסר לידי הנמען הרשום, חתום על ידו ועל ידי הדוור מיום 22.10.23. בנסיבות אלה הוכח כי בוצעה מסירה כדין של הזימון לדיון. טענת המבקש כי החתימה אינה חתימתו וכי יתכן שאישור המסירה נמסר לאדם אחר בכפר מאחר ששם משפחתו נפוץ בכפר, לא הוכחו ומכאן שדינן להידחות. לא הוכח כי כתובת אחרת של המבקש הייתה רשומה במשרד הפנים או בתעודת הזהות שלו. על המבקש שזומן לדיון כדין היה להתייצב לדיון ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

ב. אשר לעיוות הדין, המבקש כופר בביצוע העבירה וטוען לכשלים שנפלו בדוח. לטענתו אחז במסמך ולא בטלפון וכמורה לנהיגה ברכב קיימת דיבורית ואין כל סיבה שיאחוז בטלפון. עיון בדוח מעלה כי השוטר רשם בפירוט את אופן זיהוי העבירה. לדבריו, בעת אכיפת תנועה על אופנוע משטרתי בכביש 85 ק"מ 23 נסע בנתיב השתלבות לנחף, נתיב בודד מאחורי רכב עם משולש נהיגה על הגג, משמאל לרכב הבחין דרך חלון שמאלי אחורי כשהרכב בעצירה שהמורה בשעת הוראת נהיגה במושב ימני קדמי מחזיק בידו השמאלית מכשיר טלפון נייד, מבטו לכיוון מכשיר הטלפון ובאצבעותיו מקיש על מסך ההגה. השוטר התקדם לעבר החלון השמאלי. צוין שמשהבחין המורה בשוטר הניח את הטלפון והחזיק מכתב של חברת חשמל. אור יום, ראות טובה. השוטר ביקש ממנו להתקדם למקום בטוח, קשר עין עד עצירה סמוך למקום זיהוי העבירה. העבירה הוסברה, מפגש תועד במצלמת גוף, תלמידה עונה לשם ריאל חאג. בנסיבות אלה לא הוכח קיומו של עיוות דין.

ג. אשר לעונש, גם כאן לא הוכח קיומו של עיוות דין. המבקש הורשע בעבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בעת הורית נהיגה ברכב ונדון לקנס בסך 1,500 ₪. המבקש נוהג משנת 1983 וצבר לחובתו 20 הרשעות, האחרונה בגין קיפוח זכות השימוש בדרך משנת 2017. הענישה מידתית וסבירה.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.