לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה שמתנגדת לה, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית מהטעמים שלהלן:

א.  כעולה מאישור המסירה של הזימון לדיון ליום 24.1.23, זה חזר כבהעדר הנמען נמסר למי שגר עמו ונראה שמלאו לו 18 שנים חתום על ידי המקבל והדוור מיום 1.5.22 וקיימת חתימת דואר ישראל מיום 16.5.22. המבקש לא הוכיח כי כתובת אחרת שלו הייתה רשומה בתעודת הזהות שלו או במשרד הפנים. בנסיבות אלה בוצעה מסירה כדין של הזימון לדיון. משלא התייצב המבקש לדיון, נשפט בהעדרו כדין.

ב. המבקש העלה טענת התיישנות אולם טענתו זו לא נתמכה בכל מסמך שיש בו להוכיח כי חלה התיישנות בנסיבות בהן הוגשה מטעמו בקשה להישפט. אין די במועדים אותם ציין המבקש להוכיח כי חלה התיישנות במקרה זה. לפיכך, דין טענה זו להידחות.

ג. אשר לעיוות הדין, המבקש לא פרט את סיכויי הגנתו ומכאן שלא הוכח קיומו של עיוות דין.

ד. אשר לעונש, גם כאן לא הוכח קיומו של עיוות דין. המבקש הורשע בעבירה של אחיזה או שימוש בטלפון בנהיגה שלא באמצעות דיבורית ונדון לקנס בסך 1,200 ₪. כעולה מטיעוני המשיבה בדיון, המבקש נוהג משנת 2007 ולחובתו 6 הרשעות. הענישה מידתית וסבירה.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשפ"ה, 15 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.