ראה לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003)(להלן: "עניין איטליא"); ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31.12.2007) וכן ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (ניתן ביום 6.1.2009).

את הבקשה לביטול פסק הדין יש להגיש תוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

לאחר שעניינתי בנימוקי הבקשה ותגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

תחילה יצוין כי הבקשה הוגשה בחריגה מסד הזמנים הקבוע בחוק ודי בנימוק זה כדי להביא לדחייתה על הסף.

למעלה מן הצורך, בחנתי את טענות המבקש לגופו של עניין, וגם בהן אין כדי להצדיק את קבלת הבקשה וביטול פסק הדין.

המבקש טוען כי לא ידע על מועד הדיון ביום 01.01.2024 ולכן לא התייצב אליו, יחד עם זאת בהתאם לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2023 שבו קבע בית המשפט את התיק לשמיעת ראיות ליום 01.01.2024, נכח סנגורו של הנאשם אשר כפר בשם הנאשם במיוחס לו. בטיעוניו, לא התייחס המבקש לכך שמועד הדיון ביום 01.01.2024 נקבע בנוכחות סנגורו.

עוד אדגיש כי במעמד הדיון ביום 13.12.2023, בוטל פסק הדין הקודם שניתן בהיעדר המבקש ביום 24.08.2023. בהחלטת כב' השופט הבכיר יעקב בכר צוינה חובתו של המבקש להתייצב לדיון אחרת יישפט בהעדרו, וחרף כך שוב המבקש לא התייצב לדיון. זלזולו של המבקש בהליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בולט לכולי עלמא. משבוטל פסק דין אחד אשר ניתן בהעדר המבקש, ומהמבקש לא השכיל לנצל את ההזדמנות אשר ניתנה לו, אין למבקש אלא להלין על עצמו.

בעניין אי קבלת טענות לפיהם אי התייצבות נבעה מחוסר ידיעה על הדיון, ראה עפ"ת 25991-10-22 איזגיאייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.12.2022) שם נקבע כי "אם נקבל באופן אוטומטי כל טענה בעלמא כי "לא קיבלתי את הזימון" או כי "אם הייתי מקבל את הזימון הייתי מתייצב לדיון", מבלי לתמוך טענה מעין זו בראיות או בהסברים מניחים את הדעת, נימצא חוטאים לרציונל שמאחורי הסעיף האמור, על כל המשתמע מכך."

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המבקש זומן כדין ולא הצביע על כל סיבה מוצדקת אשר מנעה ממנו להתייצב לדיון.

באשר לעילת עיוות הדין, הרי שגם עילה זו אינה מתקיימת בענייננו. המבקש העלה טענה כללית לפיה הוא כופר בביצוע העבירה אולם לא פירט כלל את כפירתו. ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (ניתן ביום 25.03.2018) נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

המבקש כאמור, לא פירט כלל את כפירתו, ולא הציג ראיות או טענות שיש בהן כדי לרדת לשורש העניין וללמד על בדבר קיומו של פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. משכך לא ניתן לקבוע כי קיים חשש לעיוות דין.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, א' חשוון תשפ"ה, 02 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.