החלטה

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום , במסגרתו מואשם הנאשם כי לא ציית לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, ונכנס לצומת לאחר שחלפו 5 שניות, או יותר, לאחר הופעת האור האדום, זאת בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות.

2. ביום 15.5.24 התקיימה ישיבת הקראה, במסגרתה טענה הסנגורית כי קיימת התיישנות. לטענתה, מדובר בעבירה מצולמת מחודש ינואר 2022 ואין כל תיעוד המלמד על מסירת הודעה לנאשם, על ביצוע העבירה.

3. ב"כ המאשימה הציג פלט ממערת דותן, ובו תקציר המלמד על משלוח דבר הדואר , כולל מספר דואר רשום, וממנו ניתן ללמוד כי הדו"ח נשלח לנאשם ביום 4.2.22, כך שאין התיישנות. לטענת ב"כ המאשימה, די במשלוח ההזמנה על מנת לעמוד בתנאי תקנה 44א'.

4. ב"כ הנאשם, בתגובה, טענה כי הפלט שהוצג (ולאחר מכן גם הוגש), אינו יכול להוות תחליף לאישור מסירה כדין. הפלט אינו עומד בתנאי תקנה 44א' וכן בתנאים שנקבעו בפסיקה. ב"א הנאשם הפנתה לרע"פ 625/97, שם נקבע כי כוונת המחוקק היתה כי המסירה תתבצע בדואר רשום, כזו שניתן לסמוך עליה וכי יש לוודא כי הנאשם אכן קיבל הודעה על ביצוע העבירה. עוד הפנתה לעפ"ת 35126-02-16, שם נקבע מפורשות, כי הפלט עליו מסתמכת המאשימה, אינו מהווה אישור מסירה כדין.

5. העבירה נשוא כתב האישום, בוצעה כאמור ביום 29.1.22. ביום 12.7.24 צורף אישור מסירה המתייחס , כנראה, להזמנה לדיון, היות ועל פיו ניתן פסק דין בהעדר , שבוטל לאחר מכן. ביחס להמצאת ההזמנה לדין לנאשם, צורף הפלט ממערכת דותן. מהפלט ניתן ללמוד כי ביום 4.2.22 נשלח הדו"ח לדואר . אין בפלט שצורף שום אזכור לאחר מכן ביחס לאותו מספר דואר רשום שצויין בשנת 2022, דהיינו- אין כל ראיה כי ההזמנה לדין נשלחה לנאשם, בתקופת ההתיישנות או בכלל. די בכך כדי לקבוע כי היות ולא נשלחה לנאשם הזמנה , גם לא באמצעות הפלט השנוי במחלוקת, לא עמדה המאשימה בחובתה על פי הדין ולכן הדו"ח התיישן.