יודגש כבר עתה כי הבקשה הוגשה בשיהוי עצום ללא הסבר המניח את הדעת. מקום שמדובר בגזר דין אשר ניתן כנגד המבקש עוד בשנת 2016 ובקשתו לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף 8 שנים, הרי שדי בשיהוי זה כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף. ראה לעניין זה קביעותיו של בית המשפט העליון ברע"פ 7714/23 מדינת ישראל נ' מוטי אונגר (ניתן ביום 09.11.2023) לפיהם שיהוי לבד יכול להוות טעם מספיק לדחיה הבקשה להארכת מועד להישפט, כאשר כוחה של קביעה זו יפה גם בענייננו.

המבקש קיבל את ההזמנה לדיון לידיו, ההזמנה כללה את תאריך הדיון ושעתו, והמבקש אף חתום על ההזמנה, לפיכך, המבקש זומן כדין והוא לא הצביע על סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון. די בדברים אלה כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטענת המבקש לפיה לא ידע אודות קיום הדיון ולא ידע כלל אודות ניהול התיק נגדו. טענתו כי בעקבות וויכוח בינו לבין השוטר אשר עיכב אותו, הדו"ח לא נמסר לידיו וככל הנראה חברו הוחתם עליו, נטענה בעלמא ולא ניתן לייחס לה משקל כלשהו בחלוף פרק זמן כה ניכר מרישום הדו"ח.

באשר לעילת עיוות הדין, הרי שגם עילה זו אינה מתקיימת בענייננו.

ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (ניתן ביום 25.03.2018) נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. המבקש לא הצביע על טעמים שיש בכוחם להביא לשינוי התוצאה. הטענות שלו נטענו כלאחר יד, ללא ביסוס כלשהו וללא הצגת ראשית ראייה כלשהי אשר יש בכוחה להביא לשינוי התוצאה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ה' אלול תשפ"ד, 08 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.