החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקשת ביום 27.2.2019.

לאחר שעניינתי בנימוקי הבקשה ותגובת המאשימה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל.

סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע שני תנאים חלופיים לביטול פסק דין שניתן בהעדר:

(1) קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון;

(2) אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ראה לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003); ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31.12.2007) וכן ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (ניתן ביום 6.1.2009).

לתיק בית המשפט הוגש כתב אישום הכולל זימון לדיון ביום 27.2.2019. בישיבה מאותו יום, עת נשפטה המבקשת בהעדר, צוין כי המבקשת "זומנה כדין"; יחד עם זאת לא ברור כיצד נערך הזימון שלה.

אמנם כתב האישום מהווה הזמנה לדין ועל גביו ישנו מועד של הדיון, אולם לא ברור אם המבקשת קיבלה את הזימון לידיה, מה היו נסיבות מסירת ההזמנה ועוד.

יודגש בעניין זה כי חרף החלטתי לפיה על המשיבה לצרף לתגובתה "העתק אישור המסירה", המשיבה לא עשתה כן וכל שציינה היה - כי לא צוינה סיבה מיוחדת לקבל את הבקשה, המבקשת זומנה דין ולא נגרם פגם היורד לשורש העניין.

לאור האמור, ובהעדר הוכחת זימון לישיבה מיום 27.2.2019, דין הבקשה להתקבל.