דיון:

5. סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי בית-המשפט יבטל את פסק-הדין שניתן בהיעדר אם נוכח שהתקיים אחד מאלה: (1) הייתה סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו; (2) אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. הכלל הוא משסיים בית-המשפט את מלאכתו והוציא מתחת ידיו פסק-דין, "מעמדו של הנאשם הוא של מי שנשפט והורשע כדין. לכן, כאשר מבקש הוא כי פסק-הדין יבוטל, עליו הנטל לשכנע את בית-המשפט מדוע יינתן לו "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של ההליך אשר הסתיים" (רע"פ 8583/04 חילף נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (02.11.04)).

6. לא שוכנעתי כי במקרה דנן הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו. אין חולק כי המבקש זומן כדין אך לא התייצב. אומר מעתה, כי גרסת המבקש - כפי שעולה בבקשה ובתצהיר הנלווה אליה - אינה תואמת את התיעוד הצילומי ממצלמות הגוף של השוטר, ואסביר.

7. ממצלמת הגוף עולה כי המבקש נעצר על-ידי השוטר, ואז החל דין ודברים בינו לבין השוטר. המבקש ציין בפני השוטר כי הרכב הורד מהכביש לפני כחודש על-ידי משטרת כפר סבא. המבקש טען כי סידר את החלק הקדמי של הרכב אך נותר להחליף את השמשה הקדמית. כאשר המבקש נשאל על-ידי השוטר מדוע הוא נוסע עם הרכב, השיב כי הוא נוסע לעבודה ולא ציין בפני השוטר כי הוא הולך לתקן את הליקויים במוסך.

8. בסמוך לכך, המבקש התבקש למסור את רישיון הנהיגה שלו, ומבדיקה עלה כי רישיון הנהיגה של המבקש פג ביום 15.7.24. ודוק: בניגוד לאמור בבקשה, אין מדובר בפקיעת רישיון הרכב. בהתאם, כתב השוטר הודעת תשלום קנס בגין פקיעת רישיון נהיגה מתחת ל-6 חודשים, אשר לצידה קנס בסך 250 ₪. הודעת תשלום הקנס שולמה וצורפה על-ידי המבקש גם לבקשה עצמה.

9. לאחר כ-20 דקות לתוך הסרטון של מצלמות הגוף, שבהם ניתן להבחין בשוטר מקליד במחשב את ההזמנה לדין וכן את הודעת תשלום הקנס, ניגש השוטר למבקש וציין בפניו כי הוא מעוכב עד להגעתו של קצין למקום לצורך ביצוע שימוע לצורך השבתה מנהלית של הרכב. ובסמוך לכך התנהל שיח כדלקמן:

"השוטר: כרגע קיבלת הזמנה לבית משפט. בסדר? על זה שאתה נוסע עם רכב תחת הורדה. ב 19.11 בשעה 09:30 ברחוב הס 20 בפתח תקווה. זה הזמנה לבית המשפט, תסביר לשופט למה נסעת עם רכב שהוא תחת הורדה. זה לגבי זה."

המבקש: עכשיו גם לבוחן גם לבית משפט?

השוטר: לא, בית המשפט זה בנובמבר לא עכשיו. עכשיו אתה מחכה רק לקצין שהוא מבצע שימוע. הוא מחליט אם הוא לוקח את הרכב או לא. בסדר? זה לגבי זה. תיכף אתה מקבל גם דו"ח על הרישיון נהיגה שאין לך והוא פג תוקף. אתה רוצה לחתום על הקבלה של הדו"חות?

המבקש: על מה?

השוטר: על ההזמנה של הבית משפט ועל הדו"ח?

המבקש: אין בעיה."

10. חילופי דברים אלו בין המבקש לבין השוטר לא מותירים מקום לספק כי המבקש ידע כי הוא מקבל הזמנה לדין והודעת תשלום קנס, ובשום שלב לא אמר השוטר למבקש כי הוא מסתפק במתן הודעת תשלום קנס בלבד (שאף מתייחסת לרישיון הנהיגה ולא לרישיון הרכב). השוטר הסביר למבקש, ברחל בתך הקנס כי עליו להתייצב ב 19.11 בשעה 09:30 ברחוב הס 20 בפתח תקווה למשפט. המבקש לא התייצב למרות הסברו הברור של השוטר ועל-כן לדעתי לא מתקיים התנאי לפיו הייתה סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו של המבקש.

11. באשר לאפשרות לקיומו של עיוות דין, בית-המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, פורסם באתר נבו (25.03.18) קבע כי המונח "עיוות דין" בהקשר לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר משמעו הצבעה על: "שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה".

12. בבקשה שהוגשה טוען המבקש כי היה בדרך ממוסך אחד לשני שהם במרחק של 100 מטר זה מזה לצורך תיקון הליקויים. דא עקא, כי המבקש ציין בפני השוטר כי היה בדרכו לעבודה וכי הליקוי בשמשה הקדמית לא תוקן אלא הוזמנה שמשה חלופית. המבקש היה מודע לקיומה של הודעת איסור השימוש ונהג ברכב חרף קיומה. למעלה מן הצורך אציין כי אף אם היה נוהג המבקש ממוסך אחד לשני, הרי שהעבירה בוצעה מאחר שכל עוד הודעת איסור השימוש בתוקפה - אסורה הנהיגה ברכב.

13. זאת ועוד, בבקשה לא נטען דבר ביחס לגזר הדין שהושת. שבתי ובחנתי את גזר הדין ולא מצאתי כי הוא מחמיר עם המבקש כלל ועיקר. לעבירה שבה הורשע הנאשם קבע המחוקק פסילת מינימום בת 3 חודשים. מדובר בעונש המוצא. מתחם הענישה נע בין פסילת המינימום לבין פסילה של עד שנה, לצד רכיבי ענישה של פסילה על תנאי וקנס. על מנת שבית המשפט יחליט לסטות מפסילת המינימום יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות שאינן מתקיימות בנסיבות העניין (ראה למשל: עפ"ת (מחוזי חי') 9391-01-16 מואס נ' מדינת ישראל (נבו 22.2.2016)).

14. במסגרת גזר הדין נתתי דעתי לעברו התעבורתי של המבקש. המבקש נוהג משנת 2019 וכבר צבר לחובתו 15 הרשעות קודמות. מדובר בעבר תעבורתי שאינו תקין ביחס לוותק הנהיגה. העונש שהושת מצוי בשליש התחתון של המתחם, ולפיכך אין לומר כי העונש שהושת על המבקש מכביד כלל ועיקר.

15. לסיכום, אני סבור כי במקרה דנן לא הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש. גם לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין מהשארת פסק הדין שניתן בהעדר על-כנו. המבקש גם אינו מכחיש כי נהג בניגוד להודעת איסור השימוש. עברו התעבורתי של המבקש אינו תקין, גם ביחס לוותק, ונלקח בחשבון בעת גזירת הדין, ולא מצאתי כי העונש שהושת על המבקש הוא חמור כלל ועיקר.

הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, נדחית.

ניתנה היום, ז' טבת תשפ"ה, 07 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.