בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקשת ביום 12/8/24.

בבקשה אין המבקשת מכחישה כי קיבלה זימון כדין לדיון, אלא טוענת כי האדם שהיה צריך להתייצב לדיון, אשר נהג בפועל, כך על פי הנטען, חלה ולכן לא התייצב.

לבקשה צורף אישור מחלה, שהוציא לכאורה מר יהודה חטואל, יום לאחר הדיון, ללא אבחנה וללא נימוק, מה במחלתו מנע ממנו מלהתייצב.

בפי המבקשת טענה אחת ויחידה והיא עיוות הדין שבהרשעתה, על פני אותו מר חטואל, שלטענתה נהג.

בבקשתה מפנה המבקשת, לבקשה קודמת שהוגשה על ידה ביום 20/12/23, לדחיית מועד הדיון, בה נטענה טענה דומה ולפיה הנהג בפועל, שאישר נוכחותו בדיון, חלה.

לבקשה הקודמת צורפו שני מסמכים:

תכתובת מייל, אשר לכאורה מוכיחה, כי מר חטואל יהודה, יודע על הדיון ואישר התייצבותו.

ואישור מחלה של מר חטואל.

עיון במסמכים שצורפו לבקשה הקודמת איננו מוכיח כטענת המבקשת, שמר חטואל נהג, אלא רק, אם בכלל, שבכוונתו להתייצב לדיון.

על המבקשת היה לבהתייצב לדיון בעצמה ואו באמצעות בא כוחה ולדאוג לכך שהדוח יוסב על שם הנהג בפועל.

אין המבקשת יכולה לסמוך על התייצבותו של אדם אחר, שאף לטענתה איננו בא כוחה.

אין למבקשת אלא להלין על עצמה.

למלמעה מן הנדרש אציין כי, על פי הוראות סעיף 290 לחוק סדר הדין הפלילי, היה על המבקשת להודיע למשטרה תוך 30 יום מיום קבלת הדו"ח, מי הוא שהחזיק הרכב. ומשלא עשתה כן, אין היא יכולה לעשות זאת בבית המשפט, אלא אם אותו אחר איננו מסכים להודות בכך, דבר שאיננו מתאים לעובדות המקרה כאן.

אין בבקשה דבר המצדיק פתיחתו של ההליך הפלילי מחדש וסופיות הדיון מחייבת דחיית הבקשה.

סוף דבר הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז אב תשפ"ד, 20 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.