החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר ביום 7.5.24 בגין אי התייצבות המבקש שזומן כדין.

מדובר בתיק בגין שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.

המבקש הגיש בקשה ביום 16.6.24 ובה טען כמצוות החוק והפסיקה לשני רכיבים.

האחד, סיבת אי התייצבותו והשני, סיכויי הגנתו.

באשר לסיבה הראשונה, טען המבקש כי התייצב ביום הדיון אך הגיע באיחור, בית המשפט הפנה אותו להגשת בקשה במזכירות.

באשר לרכיב השני, טען המבקש בסעיף 6 לבקשתו, כי בדו"ח כשלים אותם פרט בהרחבה.

המשיבה בתגובתה מתנגדת לביטול פסק הדין, תוך הפנייה לפסיקה הקובעת כי טעות משרדית של סנגור או בלבול איננה עילה לביטול פסק דין. בתגובתה לא התייחסה המשיבה לטענות המבקש בעניין סיכויי הגנתו.

על פי הפסיקה, ככל שסיכויי הגנתו של המבקש גדולים יותר, כך ניתן להקפיד פחות בעניין סיבת אי התייצבותו.

מכיוון שהמשיבה לא התייחסה בתגובתה לסיכויי ההגנה, אני מניח כי יש בהם ממש.