החלטה

בהמשך להחלטה שניתנה בבקשת ב"כ הנאשם לביטול כתב האישום, עדכנה המאשימה כי ההחלטה בדבר אורכה להגשת כתב אישום, ניתנה ביום 12.6.23.

כאמור בהחלטה התבקשה המאשימה, למסור את תאריך מתן האורכה ללא העברת אסמכתא לתאריך האמור ועל כן מילאה במלואה את הבקשה.

מתאריך מתן האורכה עולה כי ניתנה לאחר שחלפו 22 חודשים מהאירוע נשוא כתב האישום ועל כן עומדת היא במגבלת 24 החודשים שנקבעה במסגרת הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1202(להלן: "הנחיית היועמ"ש").

כמצוין באורכה, ניתנה היא בדיעבד.

"בהתאם להנחית היועץ המשפטי לממשלה 4.1202 משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום, הריני לאשר בדיעבד הארכת משך טיפול התביעה בתיק זה לתקופה של עד 6 חודשים"

כאמור בסעיף 4(ד)(1) להנחיית היועמ"ש (תוך הפניה לאמור בסעיף 4(ד)(2) להנחיה האמורה), במקרה של אישור בדיעבד להגשת כתב אישום מעבר לתקופת 18 החודשים, נדרש אישורו של המשנה לפרקליט המדינה.

סעיף 4ד (2) להנחיה קובע כי ניתן להאריך את המועד שנקצב להגשת כתב האישום בשישה חודשים נוספים, ככל וקיים לכך אישור ראש יחידת התביעות, אך אישור בדיעבד מצריך במקרה זה את אישורו של המשנה לפרקליט המדינה.