7. בנוגע לטענת הנאשמת כי לא התייצבה לדיון עקב מחלה - אין לי אלא לאמץ עמדת המאשימה, אישור המחלה שהונפק בדיעבד, כעבור ארבעה ימים ממועד מתן גזר הדין ושאינו תקף למוסדות משפטיים, אינו מצדיק את קבלת הבקשה. גם אלמלא היה מוצג - מחלה אינה מצדיקה היעדרות המבקשת מהדיון שכן היא יכלה להגיש בקשה לדחיית הדיון.

8. בנוגע לטענת הנאשמת כי ייגרם לה עיוות דין- ניתן לנאשמת יומה בבית המשפט, אך היא לא ניצלה את ההזדמנות שניתנה לה. הנאשמת אומנם טענה כי סיכויי הגנתה טובים - אך לא פרטה. מה פשוט יותר מהצגת רישיון רכב תקף נכון ליום ביצוע העבירה? אך זאת לא עשתה.

9. בנודע לטענת הנאשמת כי עונשה חמור - לאור עברה התעבורתי של הנאשמת - האוחזת ברישיון נהיגה משנת 2020 ולחובתה 6 הרשעות קודמות לרבות הרשעה מיום 18.02.2024 בעבירה זהה בתיק 8337-08-22 - שם נגזר דינה לקנס ופסילה מותנית שהופעלה - הרי שעונשה הולם והוא בתוך מתחם הענישה.

10. בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו לביטול פסק דין כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

"לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279]. על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

12. לאור האמור הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשפ"ה, 28 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.