1

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי שאושר בידי בית המשפט לעניינים מקומיים.

בתחילה הוגשה הבקשה בידי המבקש יורם קוג'ה. בקשתו נדחתה לפי שמדובר בצו הריסה שהוצא לפני 13 שנים ובמשך שנים רבות נדחה מימושו בתואנות שונות ומשונות. כיון שהחלטת אישור הצו ניתנה לפני שנים וכיון שעצם תקינות הצו שוב אינה עמדת לברור שיפוטי לא ראיתי מקום לקבל את בקשת המבקש לעכב את הביצוע עד גמר הליכי הערעור.

אז "התעורר" וצץ מאי מזה המבקש השני שטען לזיקה לנכס הנתון לצו ההריסה. הוא ביקש את עיכוב הביצוע כיון שלא הייתה לו ידיעה על קיום הצו ועל מערכת ההתנהלות כלפי ועם המבקש הראשון ולפיכך לא השמיע קולו בהליכים ולא זכה שיינתן לו יומו בבית המשפט.

עיכבתי זמנית את ביצוע הצו עד שתתברר לפני בית המשפט לעניינים מקומיים זיקתו של המבקש השני לנכס.

כעת מצויה לפניי החלטתו החד משמעית של בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט שי מזרחי) שאין למבקש זה כל זיקה לנכס.

2

מעיקרה הייתה תמיהה רבה שהמבקש - אם אמנם בעל זיקה הוא לנכס - לא ראה, לא ידע ולא שמע משך יותר מעשור שכלפי הנכס "שלו" הוצא צו הריסה מנהלי וכי מתנהל תהליך משפטי רב שנים תחילה בניסיון לבטל את הצו ובהמשך לעכב את ביצועו. הטענה שכל הדברים הללו נעלמו מידיעתו של המבקש השני היא גופה משמיעה בקול די רם שטענת הזיקה שלו לשטח היא המצאה חסרת שחר.

עתה משנמצאת לנו החלטה שיפוטית בעניין דומה לי שיש לדחות את בקשת המבקש השני ללא שיהוי.

אלמלא החלטתי כך היה נפתח פתח למסלול שאין קץ לו של עיכובי ביצוע בטענות סרק. הגע בעצמך. נניח שאקבל את הבקשה דנן ובית המשפט שידון בערעור ידחה אותו ויורה לבצע את הצו. אז יקום אדם נוסף ש"יגלה", פלא פלאים, את זיקתו לנכס וידרוש עיכוב ביצוע עד ש"יישמע קולו" בבית המשפט וכן הלאה ללא סוף. הטיעון המשטה יוצר מעגל שוטה שאותו יש לקטוע.

אני דוחה את הבקשה.

אני מחייב את המבקש בתשלום 2000 ש"ח הוצאות למשיבה

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ד, 26 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.