1

נוכחים:

המערערת ובא כוחה עו"ד רועי לנג

ב"כ המשיבה עו"ד נעמה טל

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערערת הורשעה על פי הסדר טיעון בעקבותיו הודתה בת"פ 15612-07-14 (בית משפט השלום בראשל"צ) בתקיפת נהג אוטובוס על רקע דרישתו ממנה שתשלם עבור הנסיעה, הפריעה לשוטרים שהגיעו למקום, גרמה לחבלה באוטובוס, העליבה את השוטרים והתנגדה למעצרה.

המערערת נידונה ל-5 חודשי מאסר על תנאי, לחודש מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין וחויבה לחתום על התחייבות בסכום של 1,000 ₪ בתנאים המפורטים בגזר הדין.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערערת וכלפי העונשים שהוטלו עליה.

2

בפתח הדיון בערעור ביקשו המערערת ובנה לשלוח את המערערת לתסקיר משלים של שירות המבחן שכן, לדעתה, קצינת המבחן שנתנה את התסקיר האחרון אמרה לה שלא תוכל לעזור לה ובכך נמנעה ממנה האפשרות לאי הרשעה.

לאחר שעיינו בתסקירי שירות המבחן ובגזר הדין של בית משפט קמא, וכן לאחר שעיינו במכתבו של ד"ר גולדמן, פסיכולוג שמטפל במערערת שהוצג בפנינו היום, הגענו למסקנה כי ההליכים של המערערת אל מול שירות המבחן מוצו עובר לגזר הדין של בית משפט קמא ולא ראינו כל נימוק להפנות את המערערת פעם נוספת לשירות המבחן.

המערערת טוענת ליחס לא נאות מצידה של קצינת המבחן בינה לעומת יחס הוגן מצד קצינת המבחן אביבית שנתנה לגביה שני תסקירי מבחן אך עיון בתסקירי המבחן שנתנה קצינת המבחן אביבית מלמד כי גם הם אינם חיוביים, בלשון המעטה.

עונשי המאסר על תנאי וההתחייבות שהוטלו על המערערת הם עונשים מקלים ביחס להתנהגותה כלפי נהג האוטובוס וכלפי השוטרים שהגיעו לעזרתו ואין כל מקום וכל נימוק, גם אם אנו מתחשבים במצבה של המערערת, כדי להקל עמה מעבר למה שגזר עליה בית משפט קמא.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

ניתן והודע היום כ"ד טבת תשע"ז, 22/1/2017 במעמד ב"כ הצדדים והמערערת.