לפניי בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי עד להכרעה בערעור שהוגש על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופט גיא אבנון) מיום 27.1.23 בצה"מ 10062-01-23. הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת הערעור ביום 13.3.23.

ביום 19.12.22 הוצא צו הריסה מנהלי נגד מבנה במקרקעין הידועים כגוש 7874, חלקה 29 בישוב קלנסוואה (להלן - "המקרקעין"). המבנה נבנה על קרקע חקלאית מוכרזת, שייעודה דיור מיוחד, תעסוקה ומוסדות ציבור לפי תכנית 458-0417741.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לבטל את צו ההריסה.

בית משפט השלום, בהחלטתו הנזכרת מושא הערעור שבנדון, קבע כי דין הבקשה להידחות על הסף משלא עלה בידי המבקש להצביע על זיקה למקרקעין. עוד קבע - לגופו של עניין, כי מדובר במבנה שנועד למגורים על קרקע חקלאית מוכרזת, וזאת בניגוד לתכניות, ומבלי שהתבקש היתר בנייה. עוד קבע, כי מדובר במבנה שעודנו בתהליך בנייה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין כל ראיה לפגם שנפל באופן ההתייעצות או בהוצאת הצו. מכאן, דחה את הבקשה לביטול צו ההריסה ואף פסק הוצאות בגין הגשתה. כן דחה את הבקשה לעכב את ביצוע ההחלטה.

המבקש ערער על החלטה זו וביקש לעכב את ביצועה. לעמדתו, סיכויי הערעור גבוהים, וזאת משום שהמבנה קיים במקום במשך שנים, ובמקרים מעין אלו, לא מוציאים צווי הריסה מנהליים. עוד טען, כי הופרה חובת ההיוועצות. לטענתו, הצדדים הגיעו להסכמות באשר למבנה אחר על אותם מקרקעין, שגם בגינו הוצא מלכתחילה צו הריסה. עוד טען, כי יש למבקש זיקה למקרקעין והוא נפגע כתוצאה מהצו. לטענתו, בנסיבות אלו, מאזן הנוחות תומך בעיכוב ביצוע ההחלטה.

המשיבה טענה, לעומת זאת, כי סיכויי הערעור קלושים ביותר, שכן אין למבקש כל מעמד בקרקע וברירת המחדל היא כי אין לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי. עוד טענה, כי גם לגופם של דברים יש לדחות הבקשה, שכן מדובר במבנה שנבנה על קרקע חקלאית ללא היתר, והמבנה מצוי במצב שלד כשהוא אינו מאוכלס ואינו ראוי למגורים. הואיל ומדובר במבנה שבנייתו טרם הסתיימה, אין כל מניעה, לעמדת המשיבה, להרסו, אף בהנחה ששלד המבנה קיים במשך למעלה מששה חודשים. עוד טענה, כי גם לא נפל כל פגם בהליך הוצאת הצו.

לפי סעיף 254ח(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, לא יעכב בית המשפט את ביצוע צו ההריסה אלא אם ראה כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.

ברירת המחדל היא כי בית המשפט הדן בבקשה לביטול צו הריסה לא יעכב את ביצוע הצו. נפסק כי על הסמכות לעכב את ביצוע צו ההריסה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן, שאחרת יהיה בכך כדי לפגוע באינטרס הציבורי שבאכיפה מהירה, יעילה ואפקטיבית. כאשר סיכויי הערעור נמוכים תיטה הכף לאי מתן סעד זמני, וזאת גם אם במאזן הנוחות ייגרם נזק בלתי הפיך (ע"פ 5092/22 זאקי נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה - מחוז מרכז (29.7.22); ע"פ 7403/22 גאבר נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה (10.11.22)).

במקרה הנדון, אין הצדקה לעכב את ביצוע ההחלטה. המבקש לא הראה זיקה ממשית למקרקעין ודי בכך לדחות בקשתו לעיכוב ביצוע. גם לאחר שניתנה לו הזדמנות להשלים טענותיו בהקשר זה, לא הניח תשתית ממשית בהקשר זה, למעט טענה כי הקרקע שייכת ל"משפחת נאטור" וכי הוא ביצע את העבודות. בכך אין די כדי לעמוד בהנחת תשתית בדבר פגיעה ממשית במבקש כתוצאה מביצוע צו ההריסה. יתר על כן, ולגוף הבקשה - סיכויי הערעור אינם גבוהים כלל ועיקר. ההחלטה התקבלה לאחר שמלוא התמונה היתה בפני בית המשפט, היא מבוססת על עובדות המקרה ויישומו של הדין. יש להדגיש, כי בסופו של דבר אין מחלוקת של ממש שמדובר בבניה בלתי חוקית על קרקע חקלאית, ואין סיכוי לקבלת היתר על קרקע זו בנסיבות העניין. גם הטענות בדבר פגמים בהליך אינן עומדות על בסיס איתן.

אכן, בשקילת מאזן הנוחות, אין להקל ראש בנזק שעשוי להיגרם למבקש כתוצאה מהריסת המבנה אם יתקבל ערעורו. עם זאת, המדובר בנזק כלכלי שניתן להשבה, ואין מדובר בבית המשמש למגורים. מכאן, ובהינתן סיכויי הערעור הלא גבוהים ובשים לב להיעדר אופק תכנוני - אין מקום לעכב את ביצוע צו ההריסה.

לאור כל האמור - הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, נדחית.

ככל שהמשיבה עומדת על עתירת ההוצאות, תשוב ותפנה לבית המשפט בעניין זה בתום הליך הערעור.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשפ"ג, 22 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.