החלטה

בפניי בקשת הנאשם לבטל את כתב האישום נגדה מחמת התיישנות.

להלן העובדות שאינן במחלוקת.

ביום 27/8/23 בוצעה עבירת מהירות ברכב ל.ז 50442801. העבירה תועדה במצלמת מהירות ולא באכיפה על ידי שוטר במקום.

המאשימה שלחה את ההודעה לנאשם לכתובתו .

בחודש 4/8/24 הגיש הנאשם בקשה להארכת מועד להישפט שהתקבלה לאחר שבית המשפט (כבוד השופט לרנר מצא כי יש פגם באישור המסירה.

הנאשם טוען כי כתב האישום שבנדון מבוסס על צילום של מערכת א/3 ולפיכך חובה היה על המאשימה להודיע לנאשם על העבירה תוך 4 חודשים מיום ביצוע העבירה ובכך היא כשלה, שכן הודעת הקנס נשלחה לכתובתו הרשומה במועד, אך חזרה שלא באשמתו ולא ידע על הדוח ולטענת הנאשם יש בכך כדי לסתור את חזקת המסירה.

ב"כ המאשימה מתנגד לבקשה וטוען כי בהתאם לתקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, די בשליחת הודעת הקנס במועד, בהתאם להוראות סעיף 225 א(ב) לחוק סדר דין פלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982

דיון והכרעה

חוק סדר דין הפלילי קובע, בסעיפים 239 א' ו- 225 א' מסגרת מועדים בהם על התביעה לשלוח לנאשם הודעה על ביצוע עבירה או זימון למשפט. מטרת סעיפים אליה היא להביא לידיעת הנאשם את הכוונה להעמידו לדין וזאת על מנת שלא להפתיע אותו במועד מאוחר מדיי ולהקשות עליו להתגונן מפני המיוחס לו .

תקנה 44 א' לתקנות סדר דין פלילי תשל"ד- 1974, נועדה להשלים את הוראות החוק האמורות וקובעת חזקת מסירה אשר קמה עם הוכחת משלוח ההודעה/ההזמנה למשפט בדואר רשום ולאחר שחלפו 15 יום ממשלוח ההודעה . המדובר בחזקה הניתנת לסתירה מקום בו הנאשמת מוכיחה כי לא קיבלה את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בה ולא עקב הימנעותה מלקבלה.