1

1.         הנני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

2.         כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 05/03/15 בשעה 09:40, נהגה ברכבה ולא צייתה לתמרור עצור המוצב בדרך כיוון נסיעתה בכך שלא עצרה לפני קו העצירה, וזאת בניגוד לתקנה 22(א) ו- 64(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות").

3.         החלטתי כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי וכי יש לזכות את הנאשמת, וזאת מן הטעמים הבאים:

2

א.        עפ"י תקנה 22 לתקנות "עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין"

במקרה דנן, לנאשמת אכן הגנה טובה מאחר ועפ"י התמונות שצירפה (נ/1 - נ/2) אשר צולמו מספר חודשים לאחר האירוע וביום 8/11/16 כטענתה, הוכיחה היא כי לא רק שתמרור העצור מוסתר ע"י ענפי עץ שעומד לפניו, אלא התמרור עצמו דהוי לחלוטין וסימן העצור כלל אינו ברור למי ממשתמשי הדרך, ועל כן הצבתו וסימונו של תמרור העצור במקרה דנן אינם כדין.

ב.         מהתמונות הנ"ל אף עולה כי קו העצירה אשר אמור להיות מסומן על הכביש בסמוך לתמרור העצור, לא נראה ולא נגלה לעין בשום צורה ולכן לא יכול להמחיש כי על משתמשי הדרך, לרבות הנאשמת, לעצור נסיעתם.

ג.         הטעמים הנ"ל התומכים בגרסת הנאשמת, אף תואמים לטענתה כי עברה במקום האירוע פעמים רבות בעבר ולא הבחינה מעולם בתמרור העצור הנ"ל.

4.         לאור האמור לעיל, ומאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסתה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ז , 26 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.