1

 

 

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אביטל פורטנוי

הנאשם בעצמו

ב"כ הנאשם עו"ד דורון לוי

 

 

[פרוטוקול הושמט]

 

 

הכרעת דין

 

פתח דבר

1.            אומר כבר בראשית הדברים, כי החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, ותחת זאת להרשיעו בעבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

 

מבוא

2.            הנאשם ומר יגאל נודלמן (להלן - "המתלונן") עבדו שניהם במפעל "סקופ" באזור התעשייה בבני עיי"ש (להלן - "המפעל").

3.            לפי המיוחס בכתב האישום, ביום 26.1.11, סמוך לשעה 14:30, במהלך ויכוח תקף הנאשם את המתלונן בכך שתפס בצווארו של המתלונן ובהמשך תפס בידו השמאלית והפילו לרצפה. עוד מיוחס, כי לאחר שהמתלונן קם על רגליו, הוסיף הנאשם ותקפו בכך שאחז בצווארו וחנק אותו. כתוצאה מכך, נפגע מכשיר המצוי בתוך אמת ידו השמאלית של המתלונן מאז שעבר תאונת עבודה בשנת 2006. בהמשך לכך, ביום 26.5.11 אושפז המתלונן ונותח בהרדמה מלאה לשם הוצאת המכשיר. ביום 18.1.12 עבר הנאשם ניתוח נוסף להכנסת מכשיר חדש.

 

2

4.            הנאשם כפר בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. במענה לכתב האישום מסר בא כוח הנאשם, כי המתלונן הוא שפנה בצורה אגרסיבית לנאשם וכתוצאה מכך התפתח ויכוח, שבמהלכו המתלונן תקף את הנאשם מספר פעמים והנאשם אך הדפו. האירוע גם לא גרם לפגיעה במכשיר שבידו של המתלונן, ואין קשר סיבתי בין האירוע לבין הניתוח שעבר המתלונן כארבעה חודשים אחריו.

 

רקע עובדתי

5.            הנאשם שימש בעת הרלוונטית לכתב האישום כסדרן ונהג משאיות במפעל. הנאשם הינו עובד ותיק במפעל.

6.            המתלונן עסק בעת הרלוונטית לכתב האישום בבקרת הובלות במפעל והיה אחראי, מתוקף תפקידו, על שטיפה ופריקה של משאיות.

7.            כאן המקום לציין, כי המתלונן עבר תאונת עבודה בשנת 2006 וכתוצאה ממנה נקטעו חלק מאצבעות כף ידו השמאלית, נפגעה הרקמה הרכה של כף ידו, והוא נאלץ לעבור מספר ניתוחים. בשל צלקת פנימית בתוך אמת ידו, הוכנס מכשיר בשם אקספנדר (להלן - "המכשיר") לתוך ידו של המתלונן. המכשיר משמש כמותחן רקמות פנימי המורכב מבלון המוחדר מתחת לעור עם צינורות שדרכם מזריקים נוזל. המכשיר מסייע לסגירת הצלקת הפנימית בידו של המתלונן.

8.            ביום 26.1.11 התפתח ויכוח מילולי בין הנאשם לבין המתלונן במהלך עבודתם במפעל, כאשר המתלונן דרש מהנאשם לשטוף את המשאית שלו. הוויכוח המילולי גלש לאלימות פיסית.

9.            במקום היו נוכחים, מלבד הנאשם והמתלונן, גם ניסים שמעון (להלן - "שמעון"), ועמית זילברשטיין (להלן - "זילברשטיין"), שגם הם עובדים במפעל. שמעון וזילברשטיין עבדו עם הנאשם מספר שנים, קודם לאירוע מושא כתב האישום, והם עודם עובדים עמו. הנאשם אחראי על זילברשטיין. שמעון היה נוכח בחלק מהאירוע בלבד ואילו זילברשטיין היה נוכח במשך כל האירוע. בתום האירוע, עלו המתלונן והנאשם לבירור אצל מנכ"ל המפעל.

10.        המתלונן הגיש תלונה במשטרה נגד הנאשם רק ביום 30.1.11, כשבוע לאחר האירוע מושא כתב האישום. באותו יום פנה גם למרפאת כף יד בבית חולים תל השומר וטען כי הותקף בעבודה וכתוצאה מכך המכשיר "התרוקן? התפוצץ" (כך במקור - א.פ).

 

 

3

גדר המחלוקת

11.        שתי שאלות עיקריות מצויות במחלוקת בתיק זה:

השאלה הראשונה - האם הנאשם תקף את המתלונן ביום 26.1.11?

השאלה השנייה - שאלת הקשר הסיבתי המתעוררת רק אם יימצא שהנאשם תקף את המתלונן - האם תקיפתו של הנאשם את המתלונן גרמה לפגיעה במכשיר והובילה לניתוח להוצאתו?

12.        באת כוח התביעה טענה, כי יש ליתן אמון בגרסתו של המתלונן, שהינה גרסה הגיונית וקוהרנטית. גרסתו של המתלונן נתמכת בהודאתו של הנאשם כי גם הוא נהג באלימות כלפי המתלונן, וכן בגרסתו של העד, שמעון, אשר צפה באירוע ואישר את עיקרי דבריו של המתלונן. חיזוק נוסף לגרסת המתלונן ניתן למצוא, כך לטענת באת כוח התביעה, במסמכים הרפואיים של המתלונן המלמדים כי המתלונן נפגע כתוצאה מהאירוע.

13.        עוד טענה באת כוח התביעה, כי אין ליתן אמון בגרסתו של הנאשם. תחילה מסר הנאשם בחקירתו גרסה חלקית בלבד. רק במהלך החקירה שינה הנאשם את גרסתו על מנת להתאימה לשאלות שנשאל, ולתאר את המתלונן כאלים יותר ממה שהיה, וזאת על מנת לבסס טענה להגנה עצמית. בבית המשפט שוב מסר הנאשם גרסה שונה. גם עד ההגנה, זילברשטיין, מסר גרסה שונה מזו של הנאשם ואין בעדותו כדי לתמוך בגרסתו של הנאשם. הנאשם גם לא עמד בנטל להוכיח כי עומדת לו טענה להגנה עצמית.

14.        באת כוח התביעה הוסיפה וטענה, כי אמנם אין במסמכים הרפואיים כשלעצמם כדי להוכיח כי המכשיר נפגע כתוצאה מהתקיפה. עם זאת, כאשר מצרפים את גרסת המתלונן למסמכים הרפואיים עולה, שהנאשם תקף את המתלונן ובכך גרם לפגיעה במכשיר וכתוצאה מכך נאלץ המתלונן לעבור ניתוח להוצאתו.

15.        באשר לטענת הנאשם בדבר מחדלי חקירה טענה באת כוח התביעה, כי אין המדובר במחדלים משמעותיים שיש בהם כדי להוביל לקיפוח הגנתו של הנאשם, והראיות שהציגה התביעה, די בהן כדי להוביל להרשעתו של הנאשם.

4

16.        מנגד, טען בא כוח הנאשם, כי אין ליתן כל אמון בגרסתו של המתלונן, וזאת משום שמסר מספר גרסאות סותרות ומתפתחות, במהלך תלונתו הראשונה במשטרה, חקירתו באזהרה, וכן במסגרת עדותו בבית המשפט. גם המסמכים הרפואיים אינם תומכים בגרסתו. המתלונן מסר בחקירותיו מספר גרסאות לענין הנזקים הגופניים שנגרמו לו, אולם לא נמצאה כל תמיכה רפואית לטענותיו וגם התביעה חזרה בה מכוונתה להגיש חלק מהמסמכים הרפואיים.

 

גרסתו של המתלונן גם אינה סבירה, משום שאם אכן היה מתרחש אירוע חמור של אלימות כטענתו, סביר היה שעדי הראייה יתערבו באירוע.

 

17.        עוד טען בא כוח הנאשם, כי יש ליתן אמון בגרסתו של הנאשם, אשר מסר גרסה קוהרנטית וללא סתירות. תמיכה לחלק מגרסתו של הנאשם ניתן למצוא בעדותו של עד ההגנה, זילברשטיין, אשר יש ליתן גם בה אמון מלא. לטענת בא כוח הנאשם, גם סדר האירועים מלמד, כי המתלונן הוא שתקף ראשון את הנאשם וכי הלה אך הדף את המתלונן. בנסיבות אלו עומדת לנאשם טענה להגנה עצמית ומתקיימים התנאים הנדרשים לביסוסה.

18.        עוד הוסיף וטען בא כוח הנאשם, כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין האירוע שאירע במפעל ביום 26.1.12 לבין הפגיעה במכשיר המצוי בידו של המתלונן והניתוח שנאלץ לעבור ארבעה חודשים לאחר מכן.

19.        בא כוח הנאשם גם טען שנפלו מחדלי חקירה בכך שלא הובא מנכ"ל המפעל לעדות וגם לא הוצגו סרטונים ממצלמות אבטחה, שלטענת המתלונן קיימים במקום.

 

דיון והכרעה

גרסאות העדים והערכת מהימנותם

20.        ההכרעה בשאלה אם הנאשם תקף את המתלונן ביום 26.1.12 מבוססת רובה ככולה על הערכת מהימנותם של העדים. על אודות האירוע העידו מטעמה של התביעה, המתלונן וניסים. מטעמה של ההגנה העידו הנאשם וזילברשטיין. ניסים וזילברשטיין הם עדי ראייה לאירוע שבין המתלונן והנאשם.

21.        השוואה בין הגרסאות השונות שמסר המתלונן מלמדת, כי לא מסר גרסה עקבית ואחידה באשר לתיאור האירוע. אפרט את ההבדלים העיקריים שבין הגרסאות:

5

בחקירתו הראשונה במשטרה ביום 30.1.11 מסר המתלונן, כי ביקש מהנאשם לבצע עבודה מסוימת, הנאשם כעס עליו, תפס אותו בצווארו עם ידו ולאחר מכן תפסו ביד שמאל שבה נותח והפילו לרצפה. לדבריו, הוא לא תקף את הנאשם כלל וניסה רק להדפו ממנו (נ/1);

 

בחקירתו באזהרה ביום 28.6.12, כשנה וחצי לאחר האירוע, מסר המתלונן תיאור שונה, שלפיו הנאשם תקף אותו שלוש פעמים - בפעם הראשונה, תפס אותו בגרון, שם לו רגל מאחור והטיחו לרצפה. בפעם השניה, כאשר ניסה להתרומם, תפס אותו בנעילה. בפעם השלישית, אחרי שקם מהרצפה הנאשם חנק אותו שלוש פעמים. כן הוסיף, כי לאחר שנפל בפעם השלישית, שכב על הרצפה כעשר דקות ולא יכול היה לקום. המתלונן הכחיש מכל וכל כי היו דחיפות הדדיות בינו ובין הנאשם וכי ניסה להפיל את הנאשם. המתלונן גם הכחיש כי איים על הנאשם. עם זאת הודה, כי אמר "אני יכול עליך ביד אחת", וזאת לטענתו על מנת להפסיק את התקיפה (נ/2);

בעדותו הראשית שב וציין כי הוא לא תקף ורק התגונן מפני הנאשם ואילו הנאשם תקף אותו שלוש פעמים, אולם ציין כי דווקא בתקיפה השלישית - ולא הראשונה - הנאשם תפס לו את הגרון, שם לו רגל והפילו. עוד הוסיף לראשונה בעדותו, כי לאחר הפעם השניה שבה תקף אותו הנאשם, הניח את המקודד שהיה בידו בצד וניסה להרתיעו באומרו כי הוא "יכול עליו ביד אחת" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 5);

בחקירתו הנגדית חזר בו המתלונן מטענתו כי היו שלוש תקיפות וטען כי לא אמר לשוטר שהנאשם תקף אותו שלוש פעמים, אלא אך שתחילה הנאשם תפס אותו בחניקה, לאחר מכן בנעילה ובפעם השלישית שם לו רגל. כמו כן טען, כי אמר לשוטר כבר בחקירה הראשונה כי הוא "יכול על הנאשם ביד אחת", אולם הוא אינו יודע מדוע זה לא נרשם. המתלונן גם הוסיף לראשונה בחקירתו הנגדית, כי במהלך שתי התקיפות הראשונות היה המקודד בידו, ולטענתו כאשר הנאשם הפיל אותו לרצפה, המקודד נפל. עוד הוסיף לראשונה, כי בסוף האירוע, זילברשטיין ניסה לסייע לו לקום (שם, בעמ' 12 - 14).          

22.        בין גרסאותיו של המתלונן קיימות לא מעט סתירות. ניכר גם, כי גרסתו התפתחה במהלך הזמן. בחקירה הראשונה במשטרה תיאר המתלונן אירוע שבו הנאשם תקף אותו פעם אחת בלבד והוא נאלץ להתגונן. המתלונן לא מסר פרטים נוספים. בחקירתו באזהרה, כעבור שנה וחצי ממועד האירוע, תיאר המתלונן אירוע עם שלושה שלבים. גם בתיאור זה הוא אינו עושה דבר, אולם הודה כי אמר לנאשם "אני יכול עליך ביד אחת"; בעדותו חזר על התיאור שלפיו יש שלושה שלבים לאירוע, אולם הוסיף לראשונה כי הוא הרים מקודד בידו לאחר התקיפה השניה. בחקירתו הנגדית כבר הודה כי במהלך רוב האירוע היה עם המקודד בידו.

6

כאן המקום לציין, כי התביעה בחרה את הגרסה שמסר המתלונן בחקירתו הראשונה כבסיס לכתב האישום. התביעה לא טענה לאיזו מהגרסאות יש ליתן אמון ולא סיפקה כל הסבר לשינויים בין הגרסאות.

 

23.        גם הנאשם לא מסר גרסה עקבית ואחידה וגרסתו התפתחה במהלך החקירה ובמסגרת עדותו בבית המשפט:

בחקירתו במשטרה מסר הנאשם תחילה, כי האירוע החל בכך שהוא והמתלונן היו צמודים זה לזה והוא הזיז את המתלונן עם הכתף, משום שהיה לו מקודד ביד. המתלונן שם את המקודד בארגז הרכב ואמר: "ביד אחת אגמור עליך". לאחר שהמתלונן איים עליו, תפס הנאשם את המתלונן מהצוואר והפילו לרצפה. רק לאחר שנשאל באותה חקירה מדוע הפיל את המתלונן אמר, כי המתלונן "בא לתקוף אותי, שם את המקודד, איים שיגמור אותי ובא אליי, תפס אותי וניסה להפיל אותו ואז הפלתי אותו". בהמשך החקירה, כאשר נשאל על גרסתו של המתלונן כי התנפל עליו, הוסיף פרט נוסף, שלפיו המתלונן בא אליו "בריצת אמוק". עוד ציין כי לאחר שהפיל את המתלונן, הלה קם, תפס אותו בגוף וניסה לתקוף אותו ולפיכך הפילו שוב (ת/5);

בעדותו הראשית בבית המשפט, לעומת זאת, מסר הנאשם כי המתלונן הוא שנצמד אליו עם מקודד ביד, ולפיכך דחף אותו והמתלונן מעד כתוצאה מכך. לאחר מכן, המתלונן הניח את המקודד ואמר "אני גומר עליך". המתלונן בא באמוק, ולפיכך תפס את חולצתו והשכיב אותו על הרצפה עם הרגל. עוד הוסיף לראשונה, שכאשר המתלונן שכב על הרצפה, ניסה לתת לו יד ולעזור לו לקום, אולם המתלונן נתן לו בעיטה ביד. בהמשך גם מסר, כי המתלונן תקף אותו עם המקודד. הנאשם הכחיש מכל וכל כי תפס את המתלונן בגרונו. לדבריו, המתלונן לא רץ אליו באמוק, אלא הגיע כדי לתקוף. הנאשם ציין לראשונה בעדותו, כי זילברשטיין ניסה להרגיע את המתלונן. כאשר נשאל מדוע מסר אצל המנכ"ל שהוא מצטער, אמר שאינו מרגיש צורך להצטער אולם אם אמר שמצטער "אז בסדר" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 38 - 43);

7

24.        קיימות, אפוא, סתירות גם בין הגרסאות השונות שמסר הנאשם. במהלך חקירתו של הנאשם לא מסר תחילה תיאור של האירוע בכללותו. האירוע שתיאר בשלב ראשון בחקירה אינו מספק כל הסבר למעשיו שלו. רק לאחר שנחקר "ברחל בתך הקטנה" מדוע הפיל את המתלונן, מסר לראשונה בחקירה כי המתלונן עמד לתקוף אותו ואף ניסה להפילו לרצפה. יתר על כן, הנאשם שינה את גרסתו במשטרה והוסיף תוספות רבות במהלך עדותו. בעוד שבחקירה אמר הנאשם כי הם נצמדו זה לזה, בעדותו טען כי המתלונן נצמד אליו. בעדותו תיאר לראשונה כי המתלונן איים עליו באמצעות המקודד, כאשר המקודד בידו. בעדותו גם תיאר לראשונה, כי המתלונן בעט בו לאחר שהפילו לרצפה פעם נוספת. הנאשם לא מסר כל הסבר מדוע הצטער על מעשיו, אם לא עשה דבר.

 

 

25.        כל אחד מהצדדים טען, כי יש ליתן אמון מלא בגרסתו שלו ואין ליתן אמון בגרסתו של הצד האחר. לא מצאתי כי אלו הם פני הדברים. הן המתלונן והן הנאשם מסרו גרסאות מתפתחות ונעדרות עקביות. עם זאת, במהלך ההליך התברר, כי חלק מההתרחשות כבר אינה שנויה במחלוקת. משמע, קיימות נקודות השקה בין הגרסאות של המתלונן והנאשם וניתן לקבוע ממצאים בהתאם להן. מכאן, שלא ניתן לומר כי גרסה אחת כולה מהימנה ואילו הגרסה האחרת כולה שקרית.

26.        יתר על כן, גרסאותיהם של הנאשם ושל המתלונן אינן עומדות לבדן, משום שלאירוע היו שני עדי ראייה. שמעון הוא עד ראייה שהעיד מטעם התביעה וזילברשטיין הוא עד הראייה אשר העיד מטעם ההגנה.

27.        שמעון מסר בעדותו, כי תחילה ראה את המתלונן והנאשם מתווכחים. בשלב מסוים הלך לפרוק סחורה וחזר רק כעבור כעשר דקות. כאשר חזר ראה "מכות". לדבריו, באותו זמן המתלונן שכב על הרצפה והנאשם היה עליו. שמעון לא מסר גרסה אחידה בשאלה אם הנאשם תפס את המתלונן בגרונו. תחילה אמר, כי ראה את הנאשם מחזיק את המתלונן "מפה" והצביע על הגרון. אולם, בהמשך עדותו אמר כי לא ראה את הנאשם זורק את המתלונן לרצפה ומחזיק אותו בגרון וראה אך את הנאשם מעל המתלונן. לאחר מכן שב לגרסה המקורית ואמר, כי ראה את היד של הנאשם על הגרון של המתלונן (פרוטוקול הדיון, בעמ' 18 - 20).

8

28.        לעומת זאת, זילברשטיין מסר בעדותו, כי ראה את הנאשם והמתלונן מתווכחים ואת המתלונן מגדף את הנאשם. בשלב מסוים נצמד המתלונן אל הנאשם, כאשר המקודד בידו ואמר לו "ביד אחת אני יכול להרוג אותך, להרביץ לך, לפרק אותך", אולם אינו זוכר את המילים המדויקות. בתגובה אינסטינקטיבית, הנאשם דחף את המתלונן שמעד אחורה. הנאשם ניסה לעזור למתלונן, אולם הלה לא רצה עזרה ועלה למנכ"ל. זילברשטיין נשאל מדוע אמר במשטרה כי היו "ידיים וחיבוקים" ובתגובה ענה שכוונתו לכך שהמתלונן הגיע עם המקודד והנאשם דחף את המתלונן, משום שרצה לתקוף אותו. כן נשאל מדוע אמר במשטרה כי היו "דחיפות הדדיות" ואמר שכאשר הנאשם בא להרים אותו מהרצפה, המתלונן בעט בו ודחף אותו. לאחר מכן, המתלונן קם, הניח את המקודד על המשאית ועלה למעלה. עוד ציין, כי אינו יודע אם הנאשם תפס את המתלונן בצווארו. לדבריו, הוא זוכר שהנאשם דחף את המתלונן, אולם הוא אינו זוכר כיצד דחפו. עוד הודה, כי אכן אמר למתלונן לאחר שנפל, כי יקום ויפסיק לעשות הצגות (שם, בעמ' 45 - 47).

 

 

29.        לא מצאתי כי יש להעדיף באופן מובהק את גרסתו של אחד מעדי הראייה בלבד. אף אחד מעדי הראייה לא מסר גרסה מגמתית התומכת בצד שמטעמו הובא בלבד. גם לא ניתן לומר, כי גרסת מי מעדי הראייה תומכת באופן מלא בגרסת הצד שמטעמו הובא, כאשר הן המתלונן והן הנאשם מסרו מספר גרסאות. כל אחד מהצדדים טען כי דווקא עד הראייה שהובא מטעם הצד האחר הוא מוטה, אולם לא מצאתי בסיס כלשהו לטענות אלו. גם לא מצאתי מניע של ממש של מי מעדי הראייה להמציא גרסה בדיונית. עד ההגנה, זילברשטיין, אמנם כפוף לנאשם, אולם לא די בכך כדי ללמד כי לא מסר גרסת אמת. שני העדים עבדו בעת הרלוונטית לכתב האישום הן עם המתלונן והן עם הנאשם, ושני העדים עודם עובדים עם הנאשם. גרסאותיהם של עדי הראייה אמנם לא תואמות זו את זו, אולם הן משתלבות זו בזו. לענין זה יש לזכור כי שמעון היה נוכח רק בחלק האחרון של האירוע.

30.        מכאן הצורך בבחינה כוללת של גרסאות העדים כולם, על מנת לקבוע ממצאים באשר להתרחשות באירוע.

האם הוכח שהנאשם תקף את המתלונן?

31.        כאמור, הן המתלונן והן הנאשם לא מסרו גרסה עקבית וקוהרנטית ושניהם מסרו גרסאות מתפתחות, שבמסגרתן ניסו להמעיט מחלקם שלהם להתפתחות האלימה של האירוע, ולהעצים את חלקו של האחר. מכאן, שלא ניתן לייחס מהימנות מלאה לגרסתו של מי מהם. עם זאת, במהלך שמיעת הראיות התברר, כי קיימות נקודות השקה בין הגרסאות של המתלונן והנאשם, שבהן תיאור ההתרחשות הוא דומה. גם עדי הראייה מאשרים חלק מנקודות ההשקה הללו.

32.        תחילה אקבע ממצאים לגבי חלקים מתוך הגרסאות שלמעשה כבר אינם שנויים במחלוקת:

התפתח ויכוח בין המתלונן והנאשם - על כך העידו העדים כולם;

9

במהלך כל הוויכוח היה המתלונן עם מקודד בידו - המתלונן אמנם לא ציין זאת בחקירתו הראשונה, אולם הודה בכך בחקירתו באזהרה ובעדותו בבית המשפט. גם הנאשם וזילברשטיין העידו על כך;

הנאשם תפס את המתלונן בצוואר או בחולצה והפילו לרצפה - המתלונן אמנם העיד בכל גרסאותיו כי התפיסה הייתה בצוואר. גם הנאשם מסר בחקירתו כי תפס את המתלונן בצוואר, אולם בעדות טען כי תפסו בחולצתו. שמעון אמנם שינה את גרסתו מספר פעמים לענין זה, אולם בסופו של דבר ציין, כי הנאשם תפס את המתלונן בגרונו. גם זילברשטיין מסר כי הנאשם דחף את המתלונן והפילו לרצפה, אולם לא זכר אם דחפו לאחר שאחזו בצווארו;

המתלונן אמר לנאשם "אני יכול עליך ביד אחת" או ביטוי דומה אחר - המתלונן אמנם לא ציין זאת בחקירתו הראשונה, אולם הודה בכך בחקירתו באזהרה וכן בעדותו בבית המשפט. לטענתו, אמר את הדברים אחרי שהנאשם כבר תקף אותו. גם הנאשם וזילברשטיין העידו על כך, אלא שלגרסתם נוסח הדברים היה חמור יותר והוא כלל את המילים "אני גומר עליך", כטענת הנאשם, או "אני אהרוג אותך, ארביץ לך או אפרק אותך", כטענת זילברשטיין. הנאשם גם הודה בעדותו, כי המתלונן אמר את הדברים לאחר שכבר הפילו לרצפה;

הנאשם הפיל את המתלונן פעמיים - המתלונן אמנם מסר מספר גרסאות באשר לכמות הפעמים שבהם הנאשם תקף אותו והפילו לרצפה, ובסופו של דבר טען כי היו שלוש תקיפות. עם זאת, מעיון מדוקדק בגרסת הנאשם עולה, כי הוא מודה בכך שהפיל את המתלונן פעמיים. כך בחקירתו אומר הנאשם, כי לאחר שהפיל את המתלונן, הלה קם וניסה לתקוף אותו ולפיכך הפילו שוב. שני עדי הראייה לא תיארו מספר תקיפות. מכאן, שאין באפשרותי לאמץ את גרסת המתלונן לענין זה, אולם לאור גרסת הנאשם, ניתן לומר כי הפיל את המתלונן פעמיים.

33.        חלק ארי של האירוע אינו שנוי, אפוא, בסופו של דבר במחלוקת: התפתח ויכוח בין המתלונן והנאשם. המתלונן היה עם המקודד בידו. הנאשם תפס את המתלונן, בצווארו או בחולצתו, והפילו לרצפה. המתלונן אמר "אני יכול עליך ביד אחת", ואולי דברים חמורים יותר בסגנון דומה, הנאשם הפיל את המתלונן פעם נוספת לרצפה. מכאן, כי הנאשם הפיל את המתלונן פעמיים לרצפה.

34.        כאשר בוחנים את העדויות ללא נקודות ההשקה עולה כי עיקר המחלוקת העובדתית עניינה במעשיו של המתלונן שקדמו, בכל פעם, להפלתו על ידי הנאשם לרצפה: האם המתלונן נצמד לנאשם בצורה מאיימת קודם לפעם הראשונה שבה הנאשם הפיל אותו? והאם המתלונן בעט בנאשם וניסה להפילו קודם לפעם השניה שבה הנאשם הפיל אותו?

10

שתי מחלוקות עובדתיות אלו עניינן בשאלה אם עומדת לנאשם הגנה עצמית.

35.        התנאים לקיומה של הגנה עצמית, כפי שנקבעו בחוק ובפסיקה ענפה של בית המשפט העליון הינם: תקיפה שלא כדין; קיומה של סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; על ההגנה להתבצע רק מרגע שהמעשה דרוש באופן מידי על מנת להדוף את התקיפה, ועליה להיפסק מרגע שלא נדרש עוד מעשה התגוננות על מנת להדוף את התקיפה; האדם לא נכנס למצב בהתנהגות פסולה; הנחיצות, הן ברמה האיכותית והן ברמה הכמותית; נדרש יחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לנזק הצפוי מן התקיפה (ראו, בין היתר:
ע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 80, 90 (2004); ע"פ 6157/03 הוך נ' מדינת ישראל (28.9.05); ע"פ 8687/04 חילף נ' מדינת ישראל (12.12.05); ע"פ 4191/05 אלטגאוז נ' מדינת ישראל (25.10.06); ע"פ 6415/11 פולוחין נ' מדינת ישראל (24.12.12)).

36.        המסקנה מיישומם של התנאים המפורטים על המקרה דנן היא כי לא קמה לנאשם הגנה עצמית, וזאת גם אם אאמץ את גרסתו במלואה. היצמדות של המתלונן לנאשם, ואפילו עם מקודד בידו כטענת הנאשם, אינה מונעת מהנאשם לעזוב את המקום. יתר על כן, גם אם אאמץ את גרסת הנאשם, כי לאחר שהפיל את המתלונן, הלה ניסה לתפוס אותו ולהפילו, שוב לא ניתן כל הסבר מדוע לא עזב את המקום כאשר המתלונן שרוע על הרצפה. הנאשם גם לא הזעיק את עדי הראייה לעזרה.

37.        ייתכן כי המתלונן נצמד לנאשם בתחילת האירוע וייתכן, שלאחר שהנאשם הפילו לארץ, המתלונן בעט בנאשם וניסה להפילו. דברים אלו גם מתיישבים עם הגיון האירוע וסדרו. אולם, גם אם אאמץ את גרסת הנאשם - ובהתעלם מהסתירות שנמצאו בה - אין בה כדי להקים לו הגנה עצמית. מכאן, כי הנאשם תקף את המתלונן בכך שהפילו לרצפה פעמיים.

 

האם הוכח שהנאשם גרם למתלונן חבלה?

38.        סעיף 380 לחוק העונשין דורש הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין מעשה התקיפה לבין החבלה (יעקב קדמי על הדין בפלילים - חוק העונשין, חלק שלישי, בעמ' 1522 (2006)). תחילה אדון בסוגיית החבלה ומהותה ולאחר מכן בקשר הסיבתי שבין מעשה התקיפה והחבלה.

39.        המתלונן תיאר במהלך גרסאותיו שלוש קבוצות של חבלות.

11

40.        כאבי גב - בחקירתו הראשונה ציין המתלונן כי טופל בקופת חולים בגין כאבי גב, וכי יציג מסמך המאשר זאת (נ/1). בעדותו בבית המשפט מסר פעם נוספת כי נגרמו לו כאבי גב עקב הנפילה וכי נזקק לטיפול רפואי אצל רופא המשפחה בעקבות זאת. עוד הוסיף, כי לא יכול היה לעמוד כתוצאה מכאבי הגב וכי מטעם זה הלך לבדיקה בבית החולים רק כשבוע לאחר האירוע (פרוטוקול הדיון, בעמ' 5 - 6). במהלך חקירתו הנגדית, הודה המתלונן, כי אמנם אמר בחקירתו, שכבר היה בקופת חולים, אולם בפועל הלך לרופא רק לאחר הגשת התלונה. לדבריו, יצר קשר עם הרופא טלפונית, הרופא ידע שהוא לוקח משככי כאבים בשל הניתוח והורה לו לקחת משככי כאבים (שם, בעמ' 8 - 10). בסופו של דבר, לא הוגש מסמך כלשהו המאמת את התלונה של המתלונן בדבר כאבי גב. טענה זו גם נזנחה על ידי התביעה.

 

 

41.        סימנים בצוואר - המתלונן מסר תחילה בעדותו, כי תפיסתו של הנאשם בגרונו לא השאירה סימנים, אולם לאחר מכן טען כי אמר לשוטר שהיו לו סימנים, והשוטר ככל הנראה לא רשם את הדברים (שם, בעמ' 11). גם ראיה לקיומם של סימנים על צווארו של המתלונן לא הוגשה. טענה זו, גם היא, נזנחה על ידי התביעה.

42.        פיצוץ במכשיר שהוביל לניתוח - למעשה, זאת החבלה העיקרית שמתאר המתלונן, והיא מושא כתב האישום.

בחקירתו הראשונה במשטרה מסר המתלונן, שכאשר נפל במהלך האירוע ניזוק המכשיר בידו ועליו לעבור ניתוח כתוצאה מכך (ת/1). בעדותו מסר, כי במהלך האירוע הרגיש זרימה של נוזל מתוך המכשיר, אולם רק ביום 30.1.11 הגיע למרפאת כף יד בתל השומר, וזאת משום שסבל מכאבי גב. לאחר שהתברר לו כי המכשיר התפוצץ הגיש תלונה במשטרה. בעדותו הוסיף, כי נאלץ לעבור שני ניתוחים: האחד ביום 24.8.11 שבו הוחלף מכשיר אחד שהתפוצץ; השני, ביום 18.1.12 שבו הוחלף מכשיר שני שהתפוצץ (פרוטוקול הדיון, בעמ' 7 - 10).

12

תיאור הטיפולים והתאריכים שמסר המתלונן אינם עולים בקנה אחד עם הפרוצדורות הרפואיות המתוארות במסמכים הרפואיים. לפי מסמך "סיכום ביקור" ממרפאת כף היד בבית חולים תל השומר, המתלונן אכן הגיע למרפאה ביום 30.1.11 והתלונן כי הותקף בעבודה והמכשיר "התרוקן ? התפוצץ" (כך במקור - א.פ). ד"ר שלי גורוביץ', הרופאה המטפלת, ציינה כי בוצע נסיון להזריק לתוך המכשיר אולם יש רושם כי קיימת נזילה (ת/6). אין כל התייחסות במסמך רפואי זה, לצורך של המתלונן לעבור ניתוח, וזאת בניגוד לדברי המתלונן בחקירתו. בעדותה מסרה ד"ר גורביץ', כי למתלונן היו שני מכשירים בתוך כף ידו, וכאשר הגיע למרפאה ביום 30.1.11 אחד היה מלא והשני ריק. לדבריה, התרוקנות או פיצוץ של המכשיר יכולים להיגרם מחור או מכה. לא עלה בידה למלא את המכשיר הריק ביום 30.1.11 ומכאן שלהערכתה קרוב לוודאי שהיה מפוצץ. עוד ציינה, כי נזילה יכולה להיגרם מפיצוץ או מכשל טכני אחר ורק לאחר ניתוח ניתן לדעת באופן וודאי אם המכשיר התפוצץ או התרוקן. להערכתה, הסבירות לכשל אינה גבוהה ומתוך עשרות מקרים, ראתה כשלושה מקרים כאלו בלבד (פרוטוקול הדיון, בעמ' 34 - 36).

בהמשך לכך, עבר המתלונן טיפולים רפואיים כדלקמן: ביום 26.5.11 עבר ניתוח להוצאת שני מכשירים מכף ידו (ת/1); ביום 25.8.11 עבר ניתוח "לצורך רוויזיה של הגדמים" (ת/2); ביום 19.1.12 הוכנס לו מכשיר חדש (ת/3); במסמך נוסף מיום 16.4.12 צוין, כי אמור לעבור בדיקת "טרום ניתוח" ביום 23.9.12 בנוגע למכשיר. לא צויינו פרטים נוספים (ת/4).

43.        המסמכים הרפואיים אינם מלמדים כי המכשיר נפגע במהלך תקיפתו של המתלונן על ידי הנאשם ביום 26.1.11. למעשה, התובעת בסיכומיה הודתה בכך כי אין די במסמכים הרפואיים להוכחת הקשר הסיבתי, אלא שיש לבחון את המסמכים יחד עם עדות המתלונן.

מהמסמכים הרפואיים עולה, כי המתלונן הגיע לראשונה למרפאה כשבוע לאחר האירוע ואכן נמצא כשל כלשהו במכשיר אחד מתוך השניים כבר באותו ביקור, אם כי טיבו לא היה ברור באותה העת. המסמכים הרפואיים גם מלמדים, כי המתלונן עבר ניתוח להוצאת שני המכשירים בידו כארבעה חודשים לאחר האירוע ועבר ניתוח נוסף במועד מאוחר יותר שאינו ידוע. אין כל הסבר מדוע היה צורך בניתוח להוצאת שני המכשירים אם רק אחד מהם נפגע באירוע. אין גם כל הסבר בדבר מהות הניתוח שעבר במועד מאוחר יותר. יתר על כן, אין מסמכים רפואיים, לא כל שכן חוות דעת רפואית, שמהם ניתן להסיק קיומו של קשר סיבתי הכרחי בין האירוע מושא כתב האישום ובין הצורך בניתוח. מרחק הזמנים שבין האירוע לבין הגעתו של המתלונן לראשונה למרפאה, לא כל שכן המרחק בין האירוע לניתוח, אינו מותיר אפשרות אחת ויחידה שלפיה התקיפה היא הגורם לפגיעה בכף ידו של המתלונן.

גם לא ניתן ללמוד על קיומו של קשר סיבתי מהצירוף בין המסמכים הרפואיים וגרסתו של המתלונן. כאמור, מצאתי קושי של ממש לייחס למתלונן אמון, ובפרט באשר לתיאור מצבו הרפואי. כפי שכבר ציינתי, תיאוריו בדבר מצבו הרפואי לא היו מדויקים, ולא נתמכו במסמכים רפואיים. יתר על כן, ייתכן מאוד, שגם המתלונן התנהג בצורה אלימה במהלך האירוע מושא כתב האישום. בנסיבות אלו גם לא ניתן לדעת, מה בדיוק הוביל לפגיעה בידו, וזאת גם אם אקבל את טענתו, כי הוכח קשר סיבתי בין האירוע לבין הפגיעה בכף ידו, והדבר לא הוכח.

13

44.        מכאן שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע מושא כתב האישום לבין הפגיעה בידו של המתלונן והניתוח שנאלץ לעבור.

מחדלי חקירה

45.        בטרם סיום, אדון בטענות בדבר מחדלי חקירה.

46.        בא כוח הנאשם טען, כאמור, כי נפל מחדל בכך שהמנכ"ל לא הובא לעדות, למרות ששמע את גרסאות הצדדים מיד לאחר האירוע, וגם לא הוצגו סרטונים ממצלמות אבטחה.

47.        מהראיות עולה, כי המתלונן שוחח עם המנכ"ל לאחר האירוע וכי גם הנאשם הוזמן למנכ"ל בהמשך לכך, על מנת למסור גרסתו. המתלונן גם טען כי קיימות מצלמות אבטחה במקום וניתן לראות בהן את האירוע.

48.        אכן, מן הראוי כי בפני בית המשפט תוצג תמונה ראייתית שלמה ככל הניתן. ייתכן מאוד, בנסיבות אלו, כי המנכ"ל יכול היה לתרום להכרעת הדין. גם סרטונים ממצלמות אבטחה עשויים היו לתרום להכרעה, אם וככל שהיה בהם תיעוד של האירוע. דא עקא, כי המנכ"ל לא זומן לעדות וסרטונים לא הוצגו.

49.        אין באפשרותו של בית המשפט להעריך מדוע לא הוצגו ראיות אלו בבית המשפט. גם הנאשם לא ביקש את הבאת המנכ"ל מטעמו, למרות שהוא עודנו עובד במפעל. הנאשם גם לא ביקש שיינתן צו להצגת סרטונים ממצלמות אבטחה. גם לא הוצגה ראיה כלשהי התומכת בטענת המתלונן כי ישנם סרטונים ממצלמות אבטחה. בנסיבות אלו, שבהן הנאשם בעצמו יכול היה להביא ראיות, אולם לא עשה כן, אין אני מוצאת כי יש למחדלים החקירתיים השלכה על הממצאים שבתיק. תמיכה נוספת למסקנה זו מצאתי בעובדה, כי עיקר הממצאים בתיק מבוססים על נקודות השקה בין הגרסאות. בנושאים שבהם נותרה מחלוקת, הגעתי למסקנות בהתאם לגרסת הנאשם. מכאן, שלא היה בראיות אחרות כדי לשנות מהכרעת הדין.

 

סוף דבר

50.        הגעתי למסקנה, כי ניתן לקבוע ממצאים לצורך הרשעה פלילית, על החלקים המשותפים שבגרסאות של המתלונן ושל הנאשם, וזאת הגם שלא ניתן היה לייחס את מלוא המהימנות לאיזו מהגרסאות. לחלקים אלו נמצאו תימוכין גם בעדויות של עדי הראייה.

51.        מכאן, שהנאשם תקף את המתלונן בכך שהפילו פעמיים לרצפה. לא עלה בידי הנאשם לשכנע כי קמה לו הגנה עצמית, וזאת גם אם אאמץ את גרסתו במלואה לענין האירועים שקדמו לתקיפתו את המתלונן.

14

52.        לא הוכח כי הנאשם גרם במעשיו חבלה למתלונן וכי קיים קשר סיבתי בין החבלה ובין מעשה התקיפה. מכאן, כי לא הוכח כי תקיפתו של הנאשם את המתלונן גרמה לחבלה.

53.        לפיכך, אני מזכה את הנאשם מעבירה של הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, ותחת זאת מרשיעה אותו בעבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

 

 

#6#>

החלטה

 

נדחה לטיעונים לעונש ליום 29.6.15 שעה 12:30.

 

מובהרת לנאשם חובת ההתייצבות וכי לא יקבל הזמנה נוספת. עוד מובהר לנאשם כי במידה ולא יתייצב יוצא כנגדו צו הבאה וניתן יהיה לדון בהעדרו.

 

 

ניתנה והודעה היום י' סיוון תשע"ה, 28/05/2015 במעמד הנוכחים.

 

 

 

 

 

הוקלדעלידייפהמדהלה