בבית המשפט העליון

בש"פ 7223/17

לפני: 

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

העורר:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לנוער מיום 11.9.2017 במ"ת 37064-04-17 שניתנה על-ידי השופט י' טופף

החלטה

1.    בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער מיום 11.9.2017 (מ"ת 37064-04-17, השופט י' טופף). בהחלטתו הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת לצורך בחינת האפשרות למצוא לעורר מסגרת מוסדית מתאימה שתשמש עבורו חלופת מעצר.

רקע והליכים קודמים

2.    ביום 24.4.2017 הוגש נגד העורר כתב אישום הכולל שמונה אישומים ומייחס לו שורה של עבירות חמורות, ובהן סחיטה באיומים (לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); פרסום ידיעות כוזבות הגורמות פחד ותבהלה (לפי סעיף 159(א) לחוק העונשין); תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין); תיווך לסחר בסם מסוכן (לפי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1974); והחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, (לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין).

3.    בעיקרם של דברים, כתב האישום מתאר מסכת ארוכה של שיחות טלפוניות ומסרים אלקטרוניים שכללו תכנים של איום והפחדה שביצע העורר עם מוסדות ובעלי תפקידים ברחבי העולם – חברות תעופה, בתי ספר, תחנות משטרה, בתי חולים, שגרירות ישראל בארצות הברית, סנאטור אמריקאי ועוד. בשיחות אלה, שהתבצעו תוך שימוש ברשת האינטרנט ואמצעים מתוחכמים להסוואת מקור ההתקשרות, התייחס העורר למעשי טרור ורצח שעתידים להתבצע במקומות הומי אדם. בחלק מההתקשרויות טען העורר כי הוא מחזיק בילדים או בבני משפחה כבני ערובה, וכי בכוונתו להוציאם להורג ואף לירות בשוטרים שיגיעו למקום. בשלב מסוים, העורר אף שכר אנשים שיבצעו עבורו חלק משיחות ההפחדה, בהנחייתו.

4.    מכתב האישום עולה עוד כי העורר קשר עם סוחר סמים קנדי לפיו העורר יציע למכירה סם מסוג "אקסטזי" שאותו שיווק אותו סוחר הסמים, בתמורה לקבלת עמלה. בהמשך לכך, העורר תיווך בחמש עסקאות במתכונת זו. בנוסף, מתואר בכתב האישום כי העורר החזיק בכונן קשיח תמונות וסרטי תועבה שהציגו דמויות של קטינים. כמו כן, מתואר בכתב האישום כי ביום 22.3.2017, כאשר הגיעו שוטרים לביתו של העורר באשקלון כדי לערוך בו חיפוש, העורר תקף קצינת משטרה ושלף את אקדחה.

5.    בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. מאז הגשת הבקשה הוארך מעצרו של העורר מעת לעת לשם קבלת חוות דעת פסיכיאטריות ותסקירים שונים, לנוכח מאפייניו האישיים, כמפורט להלן. במהלך תקופה זו נערכו בעניינו של העורר מספר דיונים בבית המשפט המחוזי, האחרון שבהם ביום 11.9.2017. עם תום הדיון במועד זה נתן בית המשפט המחוזי את ההחלטה מושא הערר דנן. יצוין, כי במהלך הליכי המעצר לא הייתה מחלוקת של ממש באשר לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילות מעצר בעניינו של העורר. המחלוקת נסבה בעיקר על המסקנות המעשיות הנובעות ממאפייניו האישיים של העורר וקשייו, בשים לב לצורך לאזן בין טובתו לבין עילות המעצר והחשיבות הנודעת לאיון מסוכנותו.

6.    מחוות הדעת והתסקירים שניתנו עד כה במסגרת הליכי המעצר, אף על-ידי מומחים מטעם המדינה, עולה כי העורר, יליד 1998, לוקה באוטיזם. עם זאת, במהלך השנים הוא לא קיבל טיפול מסודר, ולמעשה שהה רוב הזמן בבית הוריו. כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הערר, בתסקיר שירות המבחן צוין כי העורר זקוק למסגרת שיקומית המיועדת לאנשים הלוקים בהפרעה על הספקטרום האוטיסטי וכי הוא זקוק למסגרת עם רמת מוגנות גבוהה. בצד זאת, לעמדתו של שירות המבחן חלופת מעצר בבית הוריו לא תוכל לתת מענה לצרכיו של העורר, ותעמיד אותו ואת סביבתו בסיכון, בשים לב לאופן שבו טיפלו הוריו בקשייו בעבר ולכך שהעבירות החמורות בוצעו כולן בעת שהתגורר בבית הוריו. המחלוקת בין הצדדים נוגעת אם כך אך לשאלה האם מסוכנותו ניתנת לאיון באמצעות חלופה למעצר מאחורי סורג ובריח, וכן לשאלה האם פיקוח בבית הוריו יכול לספק חלופה כזו, ולו לתקופת הביניים שעד למציאתה של חלופה מוסדית.

7.    בהחלטתו מושא הערר דנן נדרש בית המשפט המחוזי לבקשת העורר לעוצרו במתכונת של פיקוח אלקטרוני בבית הוריו, באופן זמני, עד אשר תימצא לו מסגרת שיקומית חוץ-ביתית מתאימה שתשמש כחלופת מעצר. בית המשפט דחה אפשרות זו, בקבעו כי מהעורר נשקפת מסוכנות רבה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי "כל שחרור [של העורר – ד' ב' א'] צריך למצוא ביטוי בדרך של פיקוח הדוק במשך 24 שעות ביממה, ואף יתכן כי יש לעשות כן במסגרת מעצר בפיקוח אלקטרוני". כמו כן, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שהמעשים המיוחסים לעורר בוצעו בבית הוריו שבו הוא התגורר עד למעצרו. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי הורה לשירות המבחן "להפוך כל אבן" ולאתר עבור העורר מסגרת רפואית מתאימה עבור אנשים הלוקים באוטיזם, אשר תהא מסגרת סגורה ומפוקחת במשך כל שעות היממה ותמנע מהעורר התחברות בדרך כלשהי לאינטרנט. את התסקיר המשלים יהיה על שירות המבחן להגיש, כך על-פי בית המשפט המחוזי, עד ליום 18.10.2017 בשעה 14:00. בית המשפט המחוזי הורה כי בינתיים יישאר העורר במעצר מאחורי סורג ובריח, עד למתן החלטה אחרת.

הערר

8.    הערר שבפני מכוון כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. בערר נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שדחה את הבקשה להעביר את העורר באופן זמני למעצר במתכונת של פיקוח אלקטרוני בבית הוריו ובהשגחתם, עד למציאת חלופה על-ידי שירות המבחן. בא-כוחו של העורר עמד על כך שזהו מקרה חריג המחייב את התערבותו של בית המשפט גם בהחלטת ביניים, בשים לב לפגיעותו של העורר ולקשיים שהוא חווה באופן יומיומי במעצר.

9.    לטענת בא-כוחו של העורר ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו בעת שיימצא בבית הוריו באמצעות הרחקתו ממחשבים וכן ממכשירי תקשורת אלקטרוניים אחרים – אותם אמצעים ששימשו את העורר לביצוע מרבית העבירות המיוחסות לו. בא-כוחו של העורר טוען עוד כי עד למעצרו העורר לא אובחן רשמית כאוטיסט, וכי הוריו לא ידעו על המעשים שביצע העורר בחדר נעול בשעות הלילה המאוחרות.

10.   בדיון שהתקיים בפני היום, 19.9.2017, טען בא-כוחו של העורר כי הגורמים המקצועיים שבחנו את העורר הגיעו למסקנה כי לנוכח הלקות שממנה הוא סובל מקומו אינו מאחורי סורג ובריח, אלא במסגרת שיקומית-טיפולית. בא-כוחו של העורר טען כי מצבו מחמיר במעצר וכי החזקתו במתקן של שירות בתי הסוהר גורמת לו לנקוט בצעדי קיצון לרבות ניסיונות אובדניים.

11.   מנגד, באת-כוח המדינה טענה בדיון כי כל עוד לא נמצאה מסגרת הדוקה ומתאימה למאפייניו של העורר יש להחזיקו במעצר מאחורי סורג ובריח. באת-כוח המדינה הצביעה על רמת התחכום והתעוזה הגבוהות מאוד שבאו לדבריה לביטוי לא רק בעבירות המחשב שביצע העורר, אלא גם בניסיונות הימלטות שונים ובאירוע שבמסגרתו שלף העורר אקדח מהשוטרת שביצעה חיפשה בביתו. באת-כוח המדינה טענה כי העבירות המיוחסות לעורר בוצעו במשך תקופה ארוכה מאוד מבית הוריו, באופן שמוביל למסקנה הברורה, לטענתה, כי לא ניתן להחזירו למקום זה, אפילו לא באופן זמני.

12.   לדברי באת-כוח המדינה, העורר מוחזק במתקן פסיכיאטרי פתוח של שב"ס ("מגן"), שאינו אגף מעצר רגיל. לשיטתה של באת-כוח המדינה, מדובר בתנאים המיטביים להחזקתו של העורר במגבלות האפשריות ובצורך לצמצם את המסוכנות הנשקפת ממנו.

13.   מנגד, הצביע בא-כוח העורר על החשש המתמיד שהעורר יועבר למעצר רגיל, ואף טען שאף נמסר לעורר כי הוא מיועד לעבור מן המתקן שבו הוא שוהה כעת.

14.   במענה לשאלות בית המשפט בדיון, התחייבה באת-כוח המדינה כי העורר ישהה במעצר במתכונת זאת עד לקבלת החלטה סופית בעניינו על-ידי בית המשפט המחוזי, תוך שמירת טענות.

דיון והכרעה

15.   לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי מבלי לגרוע מן הטענות שעניינן מצבו של העורר אין מקום לקבל את הערר.

16.   בפתח הדברים אציין כי הגם שזהו מקרה המצדיק התייחסות לערר על החלטת ביניים, כחריג לכלל בעניין זה (ראו למשל: בש"פ 5833/15 צוברה נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (10.9.2015); בש"פ 7185/15 נחום נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (4.11.2015)), בחינתן של חלק מן הטענות שעלו מחייבת להתחשב במסגרת המוגבלת של הדיון בשלב הביניים.

17.   השאלה הממוקדת שבה עליי להכריע בנסיבות העניין היא האם בעת הזאת יש להעביר את העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו עד לקבלת החלטה סופית בעניינו. חרף המאפיינים החריגים של ההליך, אני סבורה כי להשיב על שאלה זו בשלילה.

18.   על המסוכנות הנשקפת מהעורר דומה שאין צורך להרחיב. העבירות המיוחסות לו נעשו בתחכום וללא כל מורא מן הדין. העבירות בוצעו מבית הוריו – המקום שבו מבקש בא-כוחו לעצור אותו בפיקוח אלקטרוני. מבלי להטיל דופי בהוריו של העורר, דומה שלא הונחה הדעת באשר ליכולתם לפקח עליו, חרף כוונותיהם הטובות.

19.   אכן, מצבו המיוחד של העורר מחייב התייחסות מיוחדת והתחשבות. אולם, אני סבורה שהתחייבות המדינה כי העורר לא יועבר מהאגף הפסיכיאטרי שבו הוא מוחזק כיום עד להחלטה סופית בבקשה בבית המשפט המחוזי נותנת מענה ביניים לחששות שהובעו לגבי השפעתו של המעצר על העורר.

20.   בצד זאת, אני מצטרפת בזאת לדבריו של בית המשפט המחוזי בדבר הצורך לעשות כל הניתן למצוא מסגרת מתאימה שתשמש לעורר כחלופת מעצר, ויפה שעה אחת קודם.

21.   סוף דבר: הערר נדחה, בכפוף לאמור בפסקה 19 לעיל.

ש ו פ ט ת