1

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר לגבי חלופת מעצר של העורר.

           בית המשפט קמא דחה הצעת העורר לחלופה מוסדית הרחוקה ממקום מגוריו.

           אין בפני בקשה לעיון חוזר במישור הראייתי, ונקודת המוצא היא שהראיות לכאורה עומדות עדיין לחובת העורר בכל האישומים המיוחסים לו.

           אך לאחרונה הוארך מעצרו של העורר בפעם השישית מעבר ל-9 חודשים (החלטת השופט דנציגר בבש"פ 4639/17) ולאחר מכן אף ניתנה הארכה שביעית בהסכמה.

           נכון להיום הצדדים הגישו סיכומיהם והתיק קבוע להכרעת דין.

2

           אני נכון להניח כי עד שתינתן הכרעת דין יחלפו עוד כחודשיים שלושה (הגם שחזקה על בית משפט קמא כי יעשה ככל שביכולתו לייתן פסק דין בהקדם ככל שניתן), אלא שנסיבותיו האישיות של העורר הן כאלה שאיני רואה כי ניתן להיעתר לערר.

           המעשים המיוחסים לעורר נעשו שעה שהיה אמור להיות בתנאי מעצר בית, שעה שמאסרים על תנאי מרחפים מעל ראשו, זמן לא רב לאחר שסיים לרצות עונש מאסר של מספר שנים.

           רוצה לומר, כי אפילו יזוכה העורר מעבירות המרדף החמורות המיוחסות לו ולנאשם 1 בכתב האישום, הרי שגם עבירות ההתפרצות המיוחסות לו, אינן מן הקלות, ולו בהינתן נסיבות ההתפרצות ועברו הפלילי.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ‏י"ג בחשון התשע"ח (‏2.11.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  17083190_E01.doc  עכב