1

ביום 6.11.16 הגיש המבקש בקשה להחזרת תפוס, שעניינה חפצים שנתפסו במהלך חיפוש שנערך ביום 4.9.16 במקום המשמש כ"מועדון חברים" בכניסה לכפר קאסם.

בו ביום הוריתי למשיבה להגיש תגובתה, ולמבקש - להמציא את העתק הבקשה וההחלטה במסירה אישית למשיבה. משנקפו הימים ולא הוגשה תגובת המשיבה, הוריתי למבקש, בהחלטה מיום 30.11.16, להמציא לתיק בית המשפט עד יום 5.12.16 אישור בדבר המצאת הבקשה והמצאת החלטתי. המבקש לא עשה כן, ובהחלטתי מיום 13.12.16 הוריתי למבקש לנמק מדוע בנסיבות אלו לא תימחק הבקשה להחזרת תפוס. אף להחלטה זו לא הגיב המבקש, ועל כן בהחלטתי מיום 19.12.16 הוריתי על מחיקת הבקשה.

ביום 21.12.16 הגישה ב"כ המבקש בקשה לעיון חוזר, אליה צורפה תגובת המשיבה. ב"כ המבקש טענה כי שהתה בחו"ל, ועל כן לא הייתה ערה להחלטות. עוד טענה, כי סברה שהמשיבה תעביר במישרין את תגובתה לבית המשפט.

2

ביום 27.12.16, ולפנים משורת הדין, הוריתי על ביטול החלטתי מיום 19.12.16, תוך שציינתי כי "בירור מול מזכירות בית המשפט מעלה, כי ב"כ המבקש התחייבה להעביר אישור על המצאת ההחלטה והבקשה כבר בתחילת חודש דצמבר, ואין באמור בסעיפים 2 ו- 3 לבקשה כדי להסביר את מחדלה של ב"כ המבקש". משכך, ובגין המחדלים הדיוניים של ב"כ המבקש, אשר הביאו להתארכות הדיונים שלא לצורך, חויב המבקש בהוצאות לאוצר המדינה בסך 750 ₪ (אשר אמורות היות להיות משולמות בתוך 21 יום). עוד נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 31.1.17. העתק ההחלטה הומצא למשרד ב"כ המבקש (בפקס ובמייל).

לדיון שנקבע ביום 31.1.17 לא התייצב מי מהצדדים. בנסיבות אלו, קבעתי כי יש לראות את המבקש כמי שזנח את הבקשה, ועל כן הוריתי על דחיית הבקשה.

ביום 9.2.17 הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר ולקביעת מועד דיון. ב"כ המבקש טענה כי הייתה מאושפזת לסירוגין בבית החולים ועל כן נעדרה מהדיון. לבקשה לא צורף כל תיעוד רפואי, וב"כ המבקש אף לא הבהירה מתי נודע לה על מועד הדיון ומה מנע ממנה לבקש את דחייתו. המשיבה מתנגדת לבקשה לעיון חוזר, כעולה מתגובתה מיום 5.3.17 (וטעמי התנגדותה נותרו עימה).

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, איני רואה לנכון לבטל את החלטתי מיום 31.1.17. פעם אחר פעם נמנעה ב"כ המבקש מלמלא אחר החלטות בית המשפט, ואף התעלמה מהחלטות חוזרות ונשנות. כאמור, נערכו אף פניות טלפוניות לב"כ המבקש מאת מזכירות בית המשפט, אשר אף בהן לא היה כדי להועיל. לא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת למחדליה הדיוניים של ב"כ המבקש, אשר פורטו לעיל. בנסיבות אלו, אף לא מצאתי לנכון להורות על ביטול חיובו של המבקש בהוצאות לאוצר המדינה (ויודגש בהקשר זה, כי המבקש עשה דין לעצמו, לא שילם את ההוצאות - על אף החלטתי מיום 27.12.16 - ואף לא ביקש את עיכוב ביצוע התשלום).

מכל מקום, כעולה מהבקשה להחזרת תפוסים - המדובר בחיפוש ותפיסה מיום 4.9.16. ממילא חלפו שישה חודשים מיום התפיסה, ולפיכך יש להניח כי המשיבה החזירה את התפוסים או ביקשה להאריך את מועד החזקתם, כמתחייב על פי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). משכך, יוכל המבקש להעלות את טענותיו באשר להצדקה להמשך החזקת התפוסים, במסגרת ההליך שיתקיים במסגרת הבקשה להארכת תוקף החזקת התפוסים (ככל שתנקוט המשיבה בהליך שכזה).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' אדר תשע"ז, 06 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

3