1

           עיינתי בטענות המערער ואיני סבור כי יש בהן כדי להצדיק הקדמה של מועד הדיון (אשר תחייב, כך יש להניח, את דחיית הדיון בהליך אחר הממתין אף הוא לתורו להישמע). המערער טוען כי קבלת טענותיו הערעוריות עשויה להוביל לשחרורו ממאסר ולעיכובו של המאסר. ואולם טענה דומה עמדה בבסיס הדיון בבקשת המערער לעיכוב ביצוע, והבקשה נדחתה על ידי כב' השופט ד' מינץ תוך שנקבע כי הסיכוי שלא יוטל על המערער עונש מאסר בפועל בכלל אלא יישלח לטיפול המוצע על ידו, מוערך בעת הזו כקלוש (פיסקה 8 להחלטה מיום 4.9.2017). לא נעלמו מעיניי טענות המערער ביחס להחלטה זו, ואולם אין מקום להידרש אליהן במסגרת הנוכחית. זאת ועוד, בעקבות אותה החלטה המערער כבר החל לרצות את מאסרו, ולא השתכנעתי כי העובדה שהדיון בערעור יתקיים ביום 5.3.2017 - בעוד כארבעה חודשים וחצי בלבד - פוגעת במערער באופן כזה אשר מצדיק את הקדמת הדיון. לא למותר לציין כי הדיון בערעור נקבע כחצי שנה לאחר הגשתו וכחמישה חודשים בלבד לאחר תחילת ריצוי העונש (אשר הועמד על 52 חודשי מאסר בפועל), ומדובר בפרק זמן שאינו ארוך באופן יחסי למקובל בבית משפט זה.

2

           אשר על כן, ובשים לב גם לנימוקים הנזכרים בתגובת המדינה - הבקשה להקדמת מועד הדיון נדחית. הדיון יתקיים אפוא במועדו.

           ניתנה היום, ‏ב' בחשון התשע"ח (‏22.10.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  17066890_X05.doc  כש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,