ב"כ התובעת - עו"ד יהודה טוניק

ב"כ הנתבעת - עו"ד אילן בומבך

1.         לפני בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

2.         בתובענה נושא הליך זה, שעניינה תביעה לפינוי מושכר, ניתן פסק דין ביום 25.7.2022. בפסק הדין התביעה התקבלה ונקבע, כי הנתבעת תפנה לאלתר את המושכר: מקרקעין המצויים ברמלה, בשטח של כ- 23,000 מ"ר, בסמוך לתוואי מסילת הרכבת רמלה-נען, והידועים כחלק מחלקות 2, 3 ו- 53 בגוש 4375, וכחלק מחלקות 30 ו- 52 בגוש 4344, ותחזיר את החזקה במקרקעין לידי התובעת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ השייך לנתבעת. (סעיף 20 לפסק הדין). הנתבעת לא הגישה ערעור על פסק הדין והוא חלוט.

3.         הנתבעת מודה בפה מלא כי גם נכון להיום, למעלה מ- 4 חודשים לאחר שניתן פסק הדין, היא ממשיכה להחזיק במקרקעין והיא אינה מפנה אותם. על פי דברי בא כוחה של הנתבעת בדיון היום, גם אין בכוונת הנתבעת לפנות את המושכר לפני חודש פברואר 2023. הנתבעת ממשיכה להחזיק במקרקעין תוך שמיום 1.5.2022, מזה 7 חודשים, היא גם לא משלמת לתובעת כל דמי שימוש בגין המושכר.

4.         הנתבעת מבזה באופן בוטה את פסק דין אשר ניתן נגדה. היא עושה כרצונה על אף ההוראות הברורות והחד משמעיות בפסק הדין בבחינת אין דין ואין דיין, והיא מתעלמת מחובתה הברורה לקיימו.

5.         לטענת הנתבעת, התובעת אינה רשאית לנקוט בהליך לפי פקודת בזיון בית המשפט ועליה לבצע את פסק הדין במסגרת הליכי הוצאה לפועל. אמנם, ככלל פסק דין של פינוי מושכר מבוצע בהוצאה לפועל. עם זאת, אין באפשרות לבצע את פסק הדין באמצעות הליכי הוצאה לפועל כדי לגרוע מהוראות פקודת בזיון בית המשפט. (סעיף 82 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967), וכמפורט להלן, התובעת ביססה את טענתה, לפיה בנסיבות המקרה יש מקום להפעיל נגד הנתבעת את הסנקציות לפי פקודת בזיון בית המשפט.

6.         כמפורט בהודעת התובעת מיום 11.9.2022, הנתבעת, שהיא חברה העוסקת בהקמת במות ומתן שירותי בינוי למופעים, תערוכות וכו', מאחסנת במושכר בשטח של כ-23,000 מ"ר, חלקי במות, תפאורה, גשרי תאורה, מוטות מתכת, משטחים ואביזרי במה. מדובר בציוד כבד ובהיקף גדול.

7.         התובעת טענה כי על מנת לבצע פינוי באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, היא תידרש לאתר מקום אחסנה חליפי אליו יש להעביר את הציוד הרב של הנתבעת. עוד יהיה עליה לשכור על חשבונה מנופים ומשאיות לצורך ביצוע הפינוי בעלות של עשרות אלפי שקלים. עוד פירטה כי מאחר שהיא חברה ממשלתית, לצורך ביצוע ההוצאה הכספית הנדרשת עבור שכירת מקום אחסנה ושכירת מנופים ומשאיות, עליה לקבל אישור תקציבי מהגורמים המורשים ולקיים הליכי מכרז לצורך ההתקשרות, מהלך הדורש מספר חודשי התארגנות. התובעת הוסיפה וטענה כי היא תאלץ להשקיע כסף ציבורי רב בפינוי באמצעות הליכי הוצאה לפועל. טענות התובעת נתמכו בתצהירו של מר אביעד שפיר, מהל יחידת המסחר ברכבת ישראל. התובעת הגישה תצלומים של המושכר המאמתים את טענותיה. על פי התצלומים אכן מדובר בציוד בהיקף חריג, הן בכמויות והן במימדים. כמו כן הציוד פרוש על שטחים גדולים. טענותיה הנ"ל של התובעת לא נסתרו על ידי הנתבעת.

8.         בנסיבות, אין כל הצדקה להעדיף אלטרנטיבה אשר במסגרתה דווקא התובעת, אשר זכתה בפסק הדין, תאלץ לשאת בעלויות הכבדות של ביצוע הפינוי ואיחסון רכושה של הנתבעת בגין סרבנותה של הנתבעת, וכאשר החובה לבצע את הפינוי היא חד משמעית חובתה של הנתבעת.

9.         הנתבעת טענה כי היא עשתה את כל שלאל ידה על מנת לבצע את פסק הדין וכי יש קושי למצוא מקום חלופי מתאים. אין לקבל טענות אלה. משניתן פסק הדין, היה על הנתבעת לבצע את הפינוי ולמצוא את הפתרונות המתאימים, אם זמניים ואם קבועים, לאיחסון הציוד השייך לה. מעבר לכך, הטענות כאמור בתצהיר מר אייל לביא הן בעלמא ולא נתמכו בכל ראייה אשר יהיה בה להוכיח כי הנתבעת נקטה סמוך לאחר 25.7.2022 בצעדים ופעולות ממשיים לביצוע הפינוי. נוסף לכך, משהוכרעה המחלוקת בין הצדדים יש ליתן עדיפות לאינטרסים של התובעת כמפורט בסעיפים 16 ו- 17 להודעה מיום 11.9.2022.

10.       בנסיבות אלה דין הבקשה להתקבל. בקביעת הסנקציה כמפורט להלן ניתן משקל להפרה המתמשכת והבוטה של פסק הדין. כן נשקלו הצורך לנקוט אמצעים מיידיים על מנת להמריץ את הנתבעת שלא להמשיך בהפרת פסק הדין; הצורך לכפות ציות לפסק הדין; הצורך להרתיע מפני המשך הפרת פסק הדין; וכן למנוע כדאיות כלכלית בהמשך הפרת פסק הדין.

11.       אני מורה כי אם הנתבעת לא תבצע את פסק הדין ולא תפנה את המושכר עד ליום 18.12.2022, החל מיום 19.12.2022 הנתבעת תשלם קנס בסך של 3,000 ש"ח בגין כל יום שבו לא יושלם הפינוי.

12.       הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום, את הוצאות הדיון בבקשה בסך של 5,000 ש"ח.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ג, 04 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.