1

כנגד הנאשם נרשמה ביום 12.09.13 הודעת תשלום קנס, בעבירה של עקיפת רכב לפני מעבר חצייה, זאת בניגוד לתקנה 47ה(3) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 26.05.14 נשמעו בפני הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העיד עד התביעה השוטר ציון רונן שערך כנגד הנאשם את הודעת תשלום הקנס [להלן: "הדו"ח] שהוגש וסומן ת/1. בנוסף הוגשה סקיצה שצייר השוטר באולם ביהמ"ש ביום הדיון (סומנה ת/2).

ואלו העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה:

ביום 12.09.03 בסמוך לשעה 16:15 נהג הנאשם אופנוע, בתל אביב, ברחוב דרך יפו ממזרח למערב, והתקרב לצומת עם רחוב לוינסקי. נטען כי בסמוך להגעתו לצומת, נצפה ע"י השוטר כאשר הוא עובר למסלול הנגדי מחמת טור מכוניות ארוך שעמד בפקק לפני הצומת.

על פי השוטר הנאשם נהג כאמור ובכך בצע עבירה של עקיפת רכבים שעמדו לפני מעבר החצייה.

אין מחלוקת כי במקום בכיוון נסיעת הנאשם 3 נתיבים. נתיבים בכיוון נסיעת הנאשם. ונתיב אחד בכיוון הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם מסומן כנת"צ. הנתיבים כאמור מסומנים על הכביש באמצעות קו קטעים (מקוקו). הנאשם אישר את הסקיצה שערך השוטר כמשקפת את תיאור הצומת (בהסתייגות משאלת קנה המידה והפרופורציות בסקיצה, ומסימון מסלול הנסיעה של הנאשם).

2

הנאשם עומד על כך שנסע בנתיב השמאלי מבין 2 בכיוונו (האמצעי בכביש) וכי לא עבר ולא נסע בנתיב הנגדי. לטענתו הגיע בנסיעה כאמור ברחוב דרך יפו, עקב רכבים שעמדו בפקק סטה שמאלה ועקף את טור המכוניות מרחק קצר ביותר, עד הגיעו לפני מעבר החצייה בצומת שם לדבריו נאלץ לסטות ימינה על המעבר כדי לאפשר לשיטתו להולך רגל שחצה את המעבר להשלים חצייתו.

הנאשם טוען בנוסף כי הבחין בשוטר ממרחק רב ונוכחותו במקום בו עמד הייתה ידועה לו אך מהיכרות קודמת, בכך שראה אותו עומד שם מעת לעת.

לגרסת הנאשם בנוסף, בסמוך למעבר החצייה עמד אותה עת אדם בלתי מזוהה שנחזה להיות עובד זר, אשר הנאשם סבור כי עמד שם לפי הנחיית אחד מבעלי העסקים הסמוכים, אשר הבחינו בשוטר הרושם דוחות במקום, ולכן הציבו את אותו אלמוני כדי שיזהיר את הנהגים כדי "שאנשים לא יעקפו על מעבר החצייה" (כלשונו של הנאשם).

העיד בפני השוטר והוגשו מוצגי התביעה באמצעותו. השוטר נחקר ע"י הנאשם בחקירה נגדית, בה עומת עם טענות הנאשם כאמור. העיד בפני הנאשם ופרס בהרחבה את גרסתו. הנאשם עמד אף הוא בחקירה נגדית ע"י התובע.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם, שמעתי את עדויותיהם, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בעובדות כתב האישום, לאחר שהשתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם עבר עבירה זו, וזאת מהנימוקים הבאים:

1.    עד התביעה תיאר באופן מפורט את נסיבות העבירה, כפי שעולה מהדו"ח ומהסקיצה שערך [באולם ביהמ"ש], תוך התייחסות לכל רכיבי העבירה, כולל תיאור הצומת, מיקום רכב הנאשם, מסלול נסיעתו, מיקום האופנוע בנתיב הנגדי, שמירה על קשר עין, ומכלול העובדות הרלוונטיות לאישום.

2.    עדות השוטר עד התביעה בביהמ"ש הייתה עניינית, בהירה, עקבית והותירה בי רושם אמין ואף לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי הנאשם.

3.       הנאשם בחקירה ראשית תאר כי:

"נסעתי בשיירה הייתה נסיעה איטית. אני נסעתי איתם. גם מאחוריהם ואחר כך קצת משמאלם, עד שהגעתי למעבר החצייה להולך הרגל ואז עברתי מימינו". [עמ' 3 ש' 14-15].

3

דבריו אלו מדברים בעד עצמם. הנאשם מודה כי עבר משמאל לרכבים בסמוך למעבר החצייה. למעשה הנאשם מאמת ומאשר את הנטען נגדו בכתה האישום, ובעדותו כאמור הוא מחזק ותומך בגרסת השוטר.

4.    בנוסף, הנאשם מאשר את מיקומו של השוטר בצומת, וכן את העובדה שהנאשם ראה את השוטר במהלך נסיעתו בטרם הגיע לצומת. הנאשם אישר כי הוא עצמו הבחין בשוטר היטב וללא הפרעה ומשום כך, השוטר יכול היה באותה מידה להבחין בו גם כן ללא הפרעה. עובדה זו מלמדת על כך שהשוטר יכול היה לראות ולהבחין בביצוע העבירה, עובדה המחזקת את גרסתו של השוטר.

5.    הנאשם טען בעדותו כי תשומת ליבו של השוטר הייתה נתונה לרישום דוחות אחרים. עם זאת, לאחר שהתרשמתי מעדות השוטר בפני, לא מצאתי יסוד לחשוד בשוטר כי לא נתן דעתו המלאה לרכב הנאשם.

השוטר עמד על כך שראה את הנאשם נוהג באופן האסור היינו עוקף את טור הרכבים שעמדו בפקק לפני מעבר החצייה. גרסתו זו נמצאה בפני כעדות ראיה מהימנה אשר לא נסתרה. די בה כדי לבסס הרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

לאור כל האמור לעיל, לאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובע כאמור כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בעובדות כתב האישום. לפיכך, אני מרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום, בעבירה המיוחסת לו.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ד , 12 יוני 2014, במעמד הצדדים