על הטוען כי אחר נהג ברכבו, לפנות תחילה לתובע במפנ"א, לו הסמכות, לדון בטענה לפי סעיף 229 (ה) לחוק סדר הדין הפלילי (אף אם חלף המועד).

רק לאחר פנייה כזו ודחייתה, יוכל המבקש לפנות לבית המשפט אשר יבדוק האם החלטת התובע הייתה בלתי סבירה ומצדיקה התערבות בה, (ראה סעיף 230 לחסד"פ).

ראה החלטתי המפורטת בעניין בהמ"ש 8482-04-24 ברון ואח' נ' מדינת ישראל (מיום 20.5.24).

יצוין כי העבירה המיוחסת למבקש איננה כזו שצולמה במצלמת א3, אלא כזו שנאכפה בידי שוטר, ששמו ליאור שטיין, מסיירת האופנועים הארצית (ראה כתב האישום הסרוק בתיק).

לכן, תמוהה בלשון המעטה טענת המבקש כי לא נהג. טענה אשר גובתה אף בתצהירו (סעיף 9 לתצהיר).

המבקש לא טען דבר לגבי ביצוע העבירה שיש בו כדי להצביע על סיכוי כלשהו ובוודאי שלא שוכנעתי כי יש בכך הצדקה לפתיחת ההליך הפלילי מחדש.

המבקש הוא שיצר את ההליך בבקשתו להישפט והיה עליו לעקוב אחר גורלה של בקשתו זו.

המבקש לא טען שעשה דבר כדי לברר זאת.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בשולי הדברים אציין, כי בתיק בית המשפט סרוק גם אישור המסירה של פסק הדין, מיום 18.7.24 שנמסר לבנו של המבקש.

לפי סעיף 130 (ח) לחסד"פ בית המשפט לא יזקק לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, בחלוף 30 יום, מיום שנודע למבקש על שפיטתו בהעדר, אלא בהסכמת תובע.

לא ראיתי שהמבקש קיבל הסכמה שכזו מתובע. וגם מטעם זה דין בקשתו להידחות.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשפ"ה, 29 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.